אתמול התעוררתי לידיעה הכואבת על עוד אישה שנרצחה על ידי בעלה בנוכחות ארבעת הילדים שלהם. היא הייתה חברת פייסבוק שלי, קולגה, מאמנת לזוגיות מודעת.

הבטן שלי מתהפכת.

מתחברת גם לרעש הגדול והמוצדק על המטפל יובל כרמי שפגע מינית במטופלות שלו.

ואלה רק הסיפורים מהשבוע הזה.

מרגישה שהזעזוע שעולה עכשיו חשוב, מאד חשוב, שנרגיש, שנכאב, שנזדעק ונצעק “די”, שנמצא את הדרך לריפוי, לשינוי, לראיית המציאות וקבלת אחריות עליה.

לבי גועש. כואב. מרגישה חזק את הכל. רוצה לשלוח חיבוק ואהבה לכל מי שחש/ה עכשיו את הטלטלה בגוף. אני איתך.

בשלב הזה מרגישה רק את המשיכה להיות עם הכאב, להיות ביחד, להסכים להרגיש, להיישיר מבט, להסכים להזדעזע עד העצמות.

משתפת כאן וידאו שהקלטתי לפני זמן מה בו אני מקשיבה לשאלה:

מה ירפא את האלימות בעולם?

בעידן שבו האלימות נפוצה בכל מקום – יש לנו אחריות לשאול מהם המקורות העמוקים ביותר שלה ומה היא מבטאת.

אלימות היא צורת ביטוי – צורת ביטוי של מצוקה עמוקה, שאם הייתה מקבלת מקום ומילים כנראה שלא הייתה הופכת לאלימות.

מזמינה לצלול לשיחה שמקשיבה לחשיבות התקשורת, הביטוי והשיתוף כשער לבניית אישית, זוגית וחברתית של יחסים מבוססי אהבה וכבוד.