האווירה הכללית לא מעודדת אותנו להתענג. רגשות טבעיים וחזקים של בושה ואשמה שנותרתי בחיים (“אשמת הניצולים”) ואולי אפילו שטוב לי עכשיו מפריעים לנו לקבל לגוף את אחת החוויות הכי מרגיעות, מזינות ובריאות שיש.

חוויה שדווקא בימים הכואבים האלה יכולה להקל עלינו ולתת לנו כוחות וחיוניות לתמוך בעצמנו ובסביבה שלנו.

במקביל לאווירה המלחמתית, ברקע ממשיך להתקיים הטאבו המיני שמקדמת דנא משכנע אותנו ש:

• אסור להתענג
• מסוכן להיות מינית
• מיניות זה לא משהו שמדברים עליו
• אם אני מינית אני זונה
• אם אני מיני אני פוגע

ועוד ועוד אמונות ומגבלות שעוברות בירושה מדורי דורות ומפריעות לזרימה הטבעית, הנעימה והמזינה של מיניות אוהבת לקרות.

בפרק האחרון שעלה לפודקאסט “שיעורים באינטימיות” , על החופש להתענג מינית- גם עכשיו, אני מעמיקה לתוך שאלת החופש המיני והצד המקביל שלו “הכלא המיני” שמחכה בדיוק בקוטב השני.

מזל, זכות וברכה שאנשים שעוברים איתי תהליכים התפתחותיים מגלים מחדש את האפשרות להתמסר לעונג, לבטא תשוקה ולעשות אהבה.

ולכל מי ששואלים אותי – כן התהליכים איתי מתאימים ליחידיםות ולזוגות, מכל מגדר ומשיכה.