אם נסיר מהמפגש המיני את כל הצעיפים הרומנטיים, הרוחניים, המנטליים והחברתיים המותרים והאסורים נישאר עם חוויה תחושתית ישירה של גוף עם גופו של אחר, שניים שחשים את הדחף למגע, לקרבה ולהתמזגות.

בואו נביט בחוויה המינית לעומק – מהי?

לכשעצמה היא חגיגה של יצרים, ריחות, טעמים, חילופים של אנרגיות ותחושות, בבסיסה היא תמת לב. היא עצמה לא צריכה דבר, היא מתוכנתת לאפשר אקסטזה מענגת, גופנית לחלוטין וחסרת כל מטרה חיצונית לה.

ברוב המקרים, בפועל, החוויות המיניות שלנו מכילות הרבה יותר מאשר רק עונג – אנחנו מגיעים למפגש האינטימי עמוסים מהיום שהיה לנו, טרודים בדאגות החיים, שופעים דימויים מנטליים מיניים לגבי מה שיאפשר לנו לחוש עונג ונזקקים לסיפוק של צרכים רגשיים רבים.

מחשבות ורגשות רבים חודרים לתוך השדה האינטימי, רצונות, צרכים, רעיונות לגבי איך זה צריך להיראות וכאבים פיזיים ונפשיים לא פעם מסיטים את תשומת לבנו מהמפגש החושני עצמו. קיים פער בין הדחף הפשוט להתמזגות גופנית שלמה לבין היכולת שלנו לממש אותו בפועל.

במובן זה, סקס לא שונה מכל רגע אחר בחיינו – אנחנו לא נוכחים במלואנו, הרבדים המחשבתיים והרגשיים ממסכים אותנו ומונעים מאיתנו להיות בהירים ומלאים בעצמנו. הכאוס הפנימי יוצר תחושה של הפרדה ממה שבאמת קורה, כלומר, למרות שהגוף נמצא במפגש המיני, במובנים רבים רק אחוזים קטנים ממנו זמינים לחוויה התחושתית המלאה.

ייתכן שבשלב הזה עולים בנו תסכול וחוסר אונים מול תמונת מצב מאתגרת להכלה – אולם אותו תסכול יכול להוות גם שער לשחרור.

אם אנחנו יודעים שהחוויה המינית נועדה לאפשר חגיגה של יצרים מענגים, והמצב בהווה אינו כזה – הרי שברגע זה נפרש בפנינו נתיב להתפתחות דרך ריפוי המיניות שלנו והתמרת התחושות, הרגשות והמחשבות שעומדים בדרכנו למימוש מיני מלא.

תהליך ההתמרה הוא מסע פנימי המאפשר לנו לעבור דרך כל תחושה, כיווץ או פחד ולגלות עמוק בתוכם כוחות של ריפוי, חופש ואינטליגנציה.

העובדה שהמרחב המיני מעורר ברבים מאיתנו תחושות קונפליקטואליות היא סימן לעוצמה החבויה באתגרים הללו.

אם נסכים לצלול לתוכם נגלה את עצמנו חופשיים, חכמים ומסוגלים לנתב את חיינו לעבר מערכות יחסים של אהבה.

ברמה העמוקה ביותר, ניתן לומר, שדווקא דרך תחושת המגבלה נפתח בפנינו שער לגילוי של עצמנו הבלתי מוגבל, הזוהר והמואר.