אתיקה מקצועית ופגיעות מיניות
מיום שהתחלתי לעבוד וליצור כמנחה בעולם המיניות המודעת – קרוב לעשר שנים – מגיעים אליי שיתופים מנשים שנפגעו מינית ורגשית מ”מטפלים מיניים” ומסדנאות “להתפתחות מינית”.
פגיעות מיניות – קרה או לא קרה – זו – לא – השאלה
בימים האחרונים עלתה לי תמונה, זיכרון שהיה מודחק לחלוטין – פתאום הופיע.
בתמונה, אני תינוקת, כזו שעדיין לא מדברת, שוכבת במיטתה, ושם קורה לה משהו.
ספרים וסרטים מומלצים על מיניות, אינטימיות ויחסים
הכנתי עבורכם רשימה של ספרים וסרטים מעוררי השראה
מי אחראי על הרגשות שלי ?
לקיחת אחריות על הרגשות שלנו היא אחד השיעורים המורכבים ביותר ללימוד. יותר קל להשליך את מה שאני מרגישה על אדם אחר, על נסיבות החיים, על אלוהים או על החיים עצמם. הרבה יותר קל להיות קורבן ולחשוב שאם אני כועסת – זה בגלל שמישהו לא עשה את מה שאני רוצה והכעס שלי מוצדק.
הגבר הנעלם
אני מאד מאד אוהבת אותך. אני רואה את הכאב והמצוקה שבבסיס הוויתך, וכל לבי רוצה רק לחבק ולעטוף אותך ולסלוח לך ולחמול עליך. אין לי גישה ללבך, אלא אם, אתה עצמך ניגש אליו, מחבק אותו, עוטף אותו, מוכן להתבונן לתוכו באומץ, ומפסיק להסתיר מעצמך ..את האמת.
אם אני מינית – זה אומר שאני זונה
כך היא חושבת, כך היא מרגישה. ככה אמא שלה אמרה לה. אישה מהממת שנראית כמו ילדה קטנה ומבולבלת כשהיא ממשיכה לצטט משפטים שהיא שמעה, מרגישה אותם בכל הוויתה, כמו כבלים שכולאים אותה…
איך התחלתי להנחות מעגלי נשים?
בין הסלעים היא מוצאת שקט, יופי, קסם שהתגלה לה עוד בילדותה. עפה. מקשיבה. שרה. רוקדת בין הגלים, נוגעת במים ובעצמה….
האם את מקשיבה לעצמך?
כשאת צוללת מספיק זמן לתוך עצמך, לתוך הנשימה והגוף, בנקודה מסוימת ובלתי צפויה מראש, שקט יחליף את הסערה. זו הבטחה פשוטה שמבוססת על היכרות עם מבנה התודעה…
כשאת אומרת “לא” למה את מתכוונת?!
נראה שהתרבות הפטריארכלית, הקפיטליסטית והפורנוגרפית השכיחה מאיתנו את היכולת הפשוטה כל כך לנשום לתוך הגוף, להרגיש אותו להביע את תחושותיו. רבים מאיתנו הפכו למרצים pleasers, אומרי “כן”, מנותקים מגופם – לכאורה על מנת לא לפגוע באחר. אלא שכאשר אני לא מקשיבה לעצמי, אני פוגעת גם בעצמי וגם באחר…
עידן הגברים כבר כאן
חושבת על הגברים. הרבה חושבת עליכם, חברים יקרים וטובים שלי, אהובים, אחים.
חושבת ומרגישה כמה זה לא פשוט היה עבורכם לקום באותו בוקר שבו הרשת הוצפה בתכנים חשופים – כמה אשמה, בושה, כעס, צער וכאב עולים.
נקודת המוצא שלי היא שאנחנו ביחד במסע הזה. חברים בדם!