פות רטובה
הפות שלי רטובה מטבעה. היא נעה בין רמות לחות שונות בהתאם לזמן במעגל המחזורי שלי.
נעים לי לעקוב ולחוש אותה ישירות בזמנים השונים בחודש.
כשאני חשה אותה אני לומדת שלחות או יובש הם תוצאה של גורמים מגוונים שקשורים לבגד שאני לובשת (למשל עם תחתונים או בלי), למצב ההורמונלי שלי (המחזור החודשי) ולמידת הקשר שלי איתה (במגע, במבט, בריח ובטעם).
ככל שהקשר הישיר שלי עם הפות רחב יותר כך היא תהיה תגובתית אליי הרבה יותר וגם מאד ברורה ברצון שלה למגע, לסוג בגד מסוים שנעים לה עכשיו, ולבקשות ספציפיות מאד נוספות שקשורות לתזונה, נשימה ועוד.
הפות שלי מדברת איתי.
האם אני מקשיבה לה?
היום אני מקשיבה לה מאד.
לא תמיד זה היה כך.
למדתי להקשיב לה אחרי שהתמודדתי עם גירודים ופטריות במשך כמה שנים רצופות ולא הבנתי מה הקטע. התייחסתי לזה כבעיה – עד שיום אחד בעזרת אנשי ריפוי שליוו אותי – הבנתי שהיא מדברת אליי.
הפות מדברת איתי.
הפות מדברת אותי.
כשהיא מגרדת / יבשה / פטרייתית / כואבת – המסר שלה מאד ברור בדרך כלל – היא אומרת לי: אני לא רוצה מגע מיני, לא ככה, לא עכשיו, יש משהו שעלייך ללמוד ממני על קצב, על תקשורת, על כנות אותנטיות במרחב המיני, על הזמנה לחדירה – ברגע הנכון, ורק ברגע הנכון.
מאז שהתחלתי להקשיב לפות (כ13 שנה בערך) הפות שלי רטובה הרבה יותר.
אני לא משתמשת בחומרי סיכה בנרתיק כדי לא למסך את התחושות האותנטיות שלי.
פות יבשה – עבורי היא פות שאומרת לי “לא עכשיו”, “לא ככה”, אפשר לעשות מין ומיניות אבל כרגע עדיף בלי חדירה. תני לי זמן.
הפות לימדה אותי שגם כשהיא לחה ורטובה זה לא אומר בהכרח שהיא רוצה עכשיו חדירה.
כי חדירה עבורי ועבורה הם החיבור שבין הפות ללב, ולזה אני קוראת “הרגע הנכון” לי.
**הארות**
1. הכתוב מתייחס אליי, אשה שעדיין מקבלת את הדם החודשי (סדיר ולפעמים לא סדיר).
כשאני חושבת על השיח עם נשים בגיל הבשלות, אני מוצאת מורכבות אחרת. חשוב שיהיו חומרי סיכה טבעיים לשימוש לפי הצורך, וגם חשוב לשים לב שהשימוש בחומרי סיכה מגיע בהרמוניה עם רצון הלב ולא כדרך מעקף לגילוי הרצון האמיתי של הפות שלי.
2. אינני שוללת את הצורך בשימוש בחומר סיכה לפות למי שחשה צורך בכך מכל סיבה שהיא (אישית, רפואית, רגשית, הריונית וכו’).
הקשר בין אשה (או גבר) לגופה הוא מקודש ומה שנכון לאשה אחת – שונה ממה שנכון לאשה אחרת.
מוגש באהבה ומכל הלב.
