רבות כבר נאמר על הנושא הזה, ועדיין, הנושא עולה, שואלים אותי, כותבים לי, מספרות לי, בעיקר נשים, שהוא רוצה יותר והיא פחות, שנוח לה להיות פסיבית ולו הרבה יותר קל להיות אקטיבי, שלפעמים היא בכלל לא רוצה שיגעו בה, והוא דווקא כן זקוק לזה, ומה עושים עם הפער הזה?

אני חושבת שמה שמעניין לשים אליו לב, הוא שישנם גם מצבים הפוכים, הם פחות שכיחים, אך קיימים, של נשים שמתלוננות שהוא לא רוצה, שהוא לא רואה שהיא חושקת בו, שהוא מסרב לשכב איתה כי הוא עייף, ומה עושים אז? למה הגבר שלי לא מיני?

כשרואים את התמונה השלמה עולות מספר תהיות ושאלות:

•  האם ההבדלים שהתרגלנו לחשוב שהם מובנים בין המיניות הנשית למיניות הגברית הם באמת כאלה?
•  האם ייתכן שמרבית הגברים מרגישים יותר בנוח עם “סקס” כי תרבותית הם מחוברתים לכך?
•  האם ייתכן שנשים רבות, לא אוהבות “סקס” כי הן בכלל רוצות לעשות אהבה, הן צריכות הרבה יותר זמן, מגע יותר קשוב ופחות מיקוד במטרה ובאורגזמה?

כמה מהמסקנות שלי על ההבדלים בין נשים לגברים במרחב המיני כתובות כאן, הן מבוססות של שבע שנות מחקר על מיניות ואינטימיות, עשרים שנות מחקר על נפש האדם, ואלפי שעות טיפול בנשים ובגברים ובעצמי. שווה לקרוא עד הסוף!

1. ישנם הבדלים פיזיולוגיים והורמונליים מובנים בדרך שבה גבר מתעורר מינית לעומת אשה. הם צריכים סוגי גירוי שונים כדי לחוות שיאים מיניים.

2. מרבית ההבדלים ההתנהגותיים והרגשיים שאנחנו פוגשים במפגש המיני עצמו מבחינת רמת הפסיביות / אקטיביות, מוכנות להיפתח לחוויות חדשות – הם תוצר של תרבות, חברה, אמונות, פחדים, דפוסים, טראומות וכדומה. כלומר, לא מדובר בהבדלים מבניים, כי אם בכאלה שהן תוצר של השפעות חיצוניות ופנימיות, ולכן, ניתן לשנותן.

3. המרחב המיני הופך בקשר אינטימי ארוך טווח למקום שמשקף את קשיי התקשורת הרגשיים שישנם בין בני הזוג. לפעמים “המיטה” היא זירת המאבק העיקרית שאליה מתנקזים כל האתגרים הרגשיים הלא פתורים. העמקת הקשר הרגשי, ופתיחות להקשבה אמיתית ואכפתיות, מאפשרים להפוך את המרחב המיני למשחקי, חוקר, חברי והרבה יותר מענג לשני הצדדים.

4. נשים וגברים, כולנו, תוצרים מופלאים של התרבות בה אנחנו גדלים, ההשפעות עלינו רבות מאד, ברובן הן לא מודעות, הן השפעות מבית המשפחה, מבית הספר, מהפורנוגרפיה, מהתקשורת, מהעבר ההיסטורי של האנושות כולה שבה חווינו הרבה מאד חוויות מיניות אלימות גם מהצד התוקפני וגם מהצד הקורבני, בקיצור, אנחנו לא “לוח חלק”. במובן הזה, חברות אינטימית אוהבת יכולה לשמש מרחב לריפוי ושחרור ממחסומי עבר, ולהיות שער לקשר מיני שוויוני אמיתי, קשוב, מודע, כזה שמייצר לעצמו חופש מתפישות על “גברים” ועל “נשים”, ומאפשר לגלות אהבה מינית מהי.

5. המרחב המיני יכול לשמש שער לאחדות פיזית, רגשית, אנרגטית ורוחנית. לשם כך, דרושה כוונה של הלב ומוכנות לחקור את התפישות המוכרות לנו לגבי סקס, מגע ומימוש מיני, ולהתחיל לברוא מרחב חדש של תקשורת אוהבת בין נשים לגברים. כאשר שני הצדדים (או יותר) מוכנים להתבונן לתוך מה שהם כבר יודעים על מין ולשחרר את עצמם מהעבר ומתפישות “שדבקו” בהם, אז אפשר להתחיל לגשש בעדינות, בשובבות, בקשב, ולגלות שהמרחב המיני הוא שער לשלום בין המינים ולשלווה של הלב.

6. תפקידה של האשה ככוהנת / כמוליכה של אהבה ומיניות מודעת הוא גדול, הייתי מדייקת ואומרת תפקידה של האנרגיה הנקבית בקירוב הלבבות הוא משמעותי (היא יכולה להופיע גם דרך גבר שמתמזג גם עם הפאן הגברי וגם עם הפאן הנשי שבתוכו). אותה אנרגיה קשובה, אותה יכולת ריפוי אינטואיטיבית, זו שנובעת מהשקט שבלב ובגוף, מתשומת הלב לנשימה ולעכשיו, למה שאמיתי. פעמים רבות במסעות ריפוי זוגיים, העבודה היא משותפת, ועם זאת, התהליך מקבל נקודת מפנה ופתיחה משמעותית בתשוקה ובעונג המיניים כאשר האשה מבינה את עוצמתה, מתחברת לעונג שבינה ובינה, ומסכימה להיפתח ולהדריך בעדינות ובחמלה את עצמה ואת בן/ בת זוגתה למסע מודע של אהבה.

לדעתי, נשים בדור הנוכחי מתחילות להתחבר לידע קדום, שבעבר הרחוק הועבר מאם לבתה, חכמה שנוגעת לגוף, למחזוריות, לעונג המיני, ליכולת לרפא דרך הגוף והלב, וליכולת ליצור ריקוד שמח ומשותף בין נשים לגברים, בין העיקרון הנקבי לעיקרון הזכרי ביקום בכל רבדיו. בסופו של דבר כל תנועה דואלית, כשרוקדים אותה נכון, יכולה להביא לחווית אחדות פיזית, רוחנית, רגשית ואנרגטית שהיא הזנה ממשית וייחודית לכל אדם.

 

לסיכום – אכן ישנם הבדלים בין נשים לגברים במרחב המיני, חלקם פיזיולוגיים וחלקם נובעים מחינוך שונה תרבותית, חברתית ומשפחתית. בדרך כלל ישנה יותר לגיטימציה לגברים סביב סקס ועונג, ויותר תפישות אמביוולנטיות ביחס לנשים באותו נושא. מה שחשוב להדגיש מתוך הבנת ההבדלים וההשפעות עליהם הוא שברמה העמוקה, גם נשים וגם גברים נועדו לאהוב ולהתענג דרך הגוף והחושים, וכאשר החוויה משותפת ומתקיימת במרחב חברי ושמח – כולם נהנים. על מנת לאפשר יותר גישור וחיבור בין נשים לגברים, חשוב לקיים שיח פתוח על מה שעולה במרחב האינטימי, ולהתייחס אליו כמרחב יצירתי, כך שההבדלים לא יהפכו לקיבעון, אלא רק לנקודות התייחסות זמניות וגמישות.