גברים מדברים איתי על חיי האהבה שלהם. בשיחות כאלה עולה לפעמים תלונה על בת הזוג – היא לא שוכבת איתי, כשהיא כבר עושה את זה זה מרגיש שהיא עושה לי טובה, אני לא יודע מה לעשות, ללחוץ עליה? להניח לה לנפשה?

 

חיי המין שלנו מרגישים תקועים, ואני בין הפטיש לסדן, רוצה לקדם את זה אבל מרגיש שכל דבר שאני עושה זוכה לביקורת. הרבה כאב יש שם, חוסר אונים, תחושת אחריות ועם זאת חוסר ידיעה איך להנהיג את מערכת היחסים למקום אוהב יותר.

לא פשוט להיות גבר בעידן הנוכחי. נשים הולכות ומתעצמות ברמה האישית וברמת ההגשמה העצמית שלהן, הן מעמיקות לתוך החוזק הפנימי שלהן ולומדות שהן חופשיות, שהן לא חייבות לאף אחד שום דבר, גם לא לבן הזוג שלהן. אלא שהכל מתבלבל כשנכנסים לתוך מערכת יחסים זוגית.

 

החוויה הישירה שלי כאישה היא שאני רוצה להתמסר, להיפתח, להיענות לאהבה, לממש אותה, לגלם אותה בכל הוויתי. לפעמים בדרך למימוש העצמיות העמוקה יש הרבה בלבול שנובע מרבדים רגשיים פסיכולוגיים, מחוסר ניסיון בקבלת אחריות על אתגרים ומניסיון מתמיד לחפש קיצורי דרך ופתרונות מהירים כדי להימנע מתהליכי עומק.

 

להבנתי, באהבה, אין קיצורי דרך. יש תהליך מתמיד של גדילה והקשבה פנימה והחוצה. בסופו של דבר כשניתנת לי הזכות ללוות גבר שמתחיל את המסע בתלונה מתמדת – המסע מסתיים בצחוק גדול על התלונה, בשינוי דפוסים מהשורש ובהובלה מחודשת, רכה ונחושה של מערכת היחסים. זה לגמרי אפשרי. ראיתי את זה קורה שוב ושוב, ברגע שהגבר משנה משהו בתוך עצמו – האישה נפתחת (וכן, ברור שזה יכול להיות גם תהליך הפוך).

 

השאלה היחידה אליכם הגברים: כמה אומץ יש לכם לוותר על האגו, להניח בצד את הרעיון שאתם כבר יודעים הכל, לשחרר את התחושה של חוסר האונים ושהכל תקוע ולבקש עזרה בכנות ובענווה.

 

אני כאן לשירותכם במלא אהבה ורצון טוב, עם ידע מדויק להפליא וכלים שיאפשרו לבת הזוג שלכם להיפתח ולהתאהב בכם כל יום מחדש, ולכם לעבור תהליך משמעותי של פתיחת הלב וראיה שלה באור חדש.