אמא, המורה הראשונה שלי לאהבה
אומרים שכאשר מאבדים מישהו מבינים את הערך שלו עבורנו.
אמא שלי נפגעה בתאונת דרכים ומתה במקום לפני 22 שנה. הייתי בת 26, היא היתה בת 56.
מאז ועד היום האהבה שלי אליה גדלה כל יום, הנוכחות שלה נמצאת איתי ואני מרגישה אהובה, שמורה ומוגנת על ידה.
אינסוף רגעים קטנים וגדולים של ביחד מסתובבים בתודעה שלי, היא היתה אמא אכפתית, ילדיה היו כל עולמה. בא לי לומר, שעדיין. העובדה שהיא אינה חיה בגוף אינה משנה את הטוב שהיא מקרינה, דרושה רגישות גבוהה כדי לחוש אותה. לשמחתי, זכיתי בכזו רגישות.
מסע הריפוי שלי עם אמא שלי היה בעיקר בנושא ביטוי. כעסתי עליה לאורך השנים שהיא לא אומרת את כל האמת שלה בעיקר בזוגיות עם אבא ומסכימה להישאר ביחסים אלימים שלא מכבדים אותה ולא רואים אותה.
הרבה שנים אחרי מותה נסעתי לצרפת לבקר את אח שלה, שם גיליתי משיחות איתו שהיתה תקופה שהיא הגישה בקשה לגירושין והתחילה הליכים מול עורך דין, ואז ויתרה עליהם כי הרגישה איום ממשי על חייה ועל הקשר עם ילדיה מצד אבא.
לא הפסקתי לבכות כשגיליתי שהיא עשתה בדיוק את מה שרציתי שתעשה, היא רצתה לעזוב.
היה שם רגע ביער ביישוב צרפתי מרוחק שבו אח שלה גר שישבתי על האדמה והתחברתי לנשמה הטהורה שלה, זה היה רגע מכונן שבו כל הסיפורים שהיו לי עליה נשרו ונשארה רק האהבה. סוף סוף יכולתי לראות את הכוחות שלה, את המאמצים להעניק ולהישאר שפויה ומתפקדת במציאות זוגית לא שפויה ופוגענית.
יש הרבה רגעים שבא לי לשבת איתה לקפה ולספר לה על הגילויים החדשים שלי, על החיים, על שאלות והתלבטויות שלי. אני מתגעגעת.
היא היתה האשה הראשונה שהקשיבה לי באמת, היא התעניינה בכל רעיון שיש לי, והיו לי הרבה. נקודת המבט הפילוסופית – נפשית – פוליטית – סוציולוגית רחבת היקף שמלווה אותי עד היום נולדה דרך ההקשבה שלה. היא לא שללה שום דבר שאמרתי, גם אם לא תמיד הסכימה או הבינה את מה שאמרתי.
הכי נגעו ללבי הרגעים שהיא יצאה באמצע היום מהעבודה התובענית שלה (מנהלת חשבונות בבנק) ובאה לבית ספר לשמוע אותי שרה בטקסים בעיקר, היא ראתה אותי ואהבה אותי, והיום אני יכולה גם לומר שהיא לימדה אותי לאהוב.
אמא אהובה, אתמול חגגת יום הולדת, ואני אוהבת להרגיש את החיבור אלייך דווקא ביום הולדתך ולא ביום מותך. תודה על כל מה שאת, תודה על מה שנתת, תודה שאת רוח גדולה ושופעת בחיוך ענק שנשאר איתי לנצח.
אוהבת אותך
נכתב בתאריך
14.3.2023
