מהלב אני תמיד מוכנה להגיד:

האתיקה המקצועית של פסטיבלי הטנטרה המערבית אינה תואמת את האתיקה שלי.

אני מרגישה שבבואנו לרפא נושא כה רגיש וכה עדין בתוכנו – המיניות שלנו, הגוף שלנו, החיבור שלנו לעצמנו ואחד לשניה, ואחד לשני, יש לנהוג בעצמנו כמו בבית מקדש. אנחנו בית המקדש עצמו, אנחנו התפילה ואנחנו הכוהנים והכוהנות. בתהליך החיבור הגופני לעצמנו חשוב מאד שהקשר יהיה ישיר – ממש כמו שחשוב שהחיבור לאלוהות יהיה ישיר ולא מתווך על ידי אנשי כמורה ודת למיניהם.

במובן זה כל ניסיון לגשר עבורנו את המיניות המודעת דרך התנסויות וחוויות כאלה ואחרות (שזה מה שקורה בפסטיבלי טנטרה במערב) שלא אנחנו יצרנו בעבור עצמנו בחיים הטבעיים והאורגניים שלנו עשויה לפגוע בנו משום שהיא אינה מאפשרת לי עצמי לגלות את השביל שלי, בקצב שלי, בחיבור לעצמי ואז אני זורמת בקצב של סדנה כלשהי שכאמור נוגעת בקודש הקודשים שלי – בקצב של הסדנה ולא בקצב שלי.

אני לא מבינה. מה זה אומר בכלל אתיקה מקצועית? ולמה ההסבר כל כך מורכב ולא ברור?

המילה אתיקה מגיעה מהמילה ETHOS ביוונית ומשמעותה מנהג, עקרונות המוסר שלפיהם עלינו לנהוג כשיש לנו השפעה על האחר. בבואנו להגדיר אתיקה מקצועית בשדה המיניות אנחנו שואלים מהי הדרך הראויה ללמד מיניות כאשר ידוע לנו מצב התודעה של האנשים שבאים לבקש ריפוי ואנחנו לוקחים בחשבון את ההשפעה המשמעותית שיש לנו כמנחים וכמטפלים על האנשים שבאים לבקש ריפוי בתחום העדין והרגיש הזה.

אז מהי האתיקה שלך ולמה את לא הולכת ללמד בפסטיבלים ומציגה גישה אחרת, גישה ייחודית לך?

האתיקה שלי מבקשת ליצור מרחב בטוח עבור האנשים שבאים לבקש את תמיכתי, ולכן אין מגע באיברי מין בליווי שלי, כן אפשרי לקבל מגע הילינג מרפא בגוף כולו, פרט לאיברים האינטימיים.

בנוסף, אינני תומכת בצפייה בפורנוגרפיה, כי ההשפעות של הפורנו הן ניתוק מהגוף ופגיעה מינית בזמן הצפייה עצמה, על ידי החדירה של אנרגיה מינית שלא נובעת בטבעיות מתוך גופי שלי.

בנוסף, כאשת ריפוי אני מחויבת לריפוי שלי במקביל לריפוי של אחרים, שזה אומר שאני תמיד בתוך תהליך ריפוי משל עצמי מלווה באנשי מקצוע מעולים שמאפשרים לי להביא אור לתוך החשיכות שבתוכי וכך מתקיימת שמירה אנרגטית מתמדת על עצמי ועל האנשים שאני מלווה. אני תמיד זוכרת שאנחנו יחד בתהליך הזה, שאני לא “יותר” ממישהו, אלא אני רק משרתת בקודש הקודשים של האהבה.

והנקודה האחרונה באתיקה שלי היא שהעירום בטיפולים ובסדנאות שלי אינו קבוע מראש – שזה אומר שלעולם לא תהיה הנחיה או טקס או הגדרה מראש שסדנה מסוימת מתקיימת בעירום.

למה? כי כאשר אני יודעת שמצב התודעה הקולקטיבי כיום הוא פגיעה מינית (כולנו נפגענו ופגענו בדרך כזו או אחרת במהלך חיינו הנוכחיים או חיינו הקודמים) אני יודעת שחסרה לנו היכולת להיות בהקשבה אמיתית וטהורה לגוף. במובן זה אני רואה עצמי אחראית ליצור מרחב בטוח לחקירה של עירום. עירום יכול להתקיים בסדנה שלי רק כאשר זה משהו שכל הקבוצה תבקש אותו ותבשיל אליו יחד ולעולם לא דרך הנחיה או הכוונה שלי.

נשמע ששקדת עמוקות על כתיבת האתיקה שלך. מרשים. אז למה את לא משתתפת בפסטיבלים ומשמיעה את קולך להמוני אנשים שצמאים לקצת הכוונה?