שמיים, ים, כוכבים, בעלי חיים, פרחים, עצים, גשמים, ברקים, רעמים…. הטבע המופלא שסביבנו הוא שער ישיר לאלוהי. פעמים רבות אנחנו פוגשים אותו בהיסח הדעת, מבלי לעצור רגע ולשים אליו לב באמת. מבט אחד לעבר הירח העולה מזכיר לנו שיופי הוא מוחלט ושבמובן העמוק ביותר אנחנו עצמנו היופי הזה.

הטבע יכול לשמש עבורנו מראה לעצמיות העמוקה ביותר שלנו – איכויות כמו קדושה, מסתורין, אור, בריאה, שקט, דממה, התפתחות, אחדות, הן רק חלק ממה שנראה כשנביט במראה הזו לעומק. ההתבוננות הזו לא דורשת הרבה – רק נוכחות קשובה בתוך כל רגע שבו אפשרי עבורנו להביט בחיפושית אדומה, סביון צהוב או כוכב מנצנץ. הטבע הדומם, בראש ובראשונה, מסייע לנו בהשקטת המחשבות שמתרוצצות הלוך ושוב בראשנו, הוא מזכיר לנו מעצם קיומו האינסופי את טבענו המדיטטיבי. ישיבה דמומה בטבע, חסרת מטרה ונטולת ניסיון להשיג משהו מן החוויה בהכרח תאפשר לנו להיכנס לתוך השער הפתוח לרווחה החבוי בהתגלמות המדהימה הזאת!

אחד המאפיינים הבולטים בעולם הטבע הוא הקיום הפנימי המאוחד – כלומר, פרח לא יודע שהוא יפה, פנתר לא יודע שהוא עוצמתי ואצילי, ומתוך שכך לעולם לא יפנה הפיל אל האלוהים ויואמר לו “אלוהים, מדוע בראת אותי פיל ולא זברה?”  כך נבראו החיות, הצמחים וההרים – נטולי מודעות עצמית. המשיכה האוניברסאלית של כל בני האדם אל הטבע היא ביטוי לכמיהה להשתחרר מהזהות העצמית הכפולה, ולזהות את עצמנו גם כן בתור אחדות בלתי ניתנת לחלוקה. ייחודיותו של האדם היא שגם כאשר הוא משתחרר מהזהות עם הגוף והקיום המוגבל, הוא נותר מודע לעצמו, אלא שאז המודעות העצמית אינה משרתת את המחשבה המחלקת והקונפליקטואלית אלא משרתת את האחד, שנעשה מודע לעצמו דרך האדם הנאור.

המלצה חמה: צאו אל הטבע, לפחות לכמה שעות בשבוע, חושו אותו לעומק, בואו איתו במגע. בכל דרך שתרצו. נשמו אותו פנימה, וותרו על הישג או תוצאה במפגש איתו. אפשרו ללב שלכם להיפתח אליו, ולאהוב את עצמכם הרחב ביותר דרכו. גלו דרך ההתבוננות שלכם בו מי אתם באמת. אין מה לעשות בטבע, רק להיות, בטוטאליות.