אני בשדה התעופה במנצ’סטר, מחכה לטיסת בוקר מוקדמת לכריתים. יש לי לילה שלם להעביר כאן, אז חשבתי שלכתוב זה רעיון מוצלח, לשתף בחוויות שעברתי בסקוטלנד, מה למדתי על מיניות בצפון אירופה, על אינטימיות ויחסים בקהילה רוחנית חצי סגורה – חצי פתוחה, ובכלל איזה שיעורים ואפשרויות החיים הביאו לחיי.

בפוסט הקודם שלי סיפרתי איך החלטתי לצאת למסע מחוץ לישראל, זה קרה לפני חודש בדיוק, כל הזמן הזה שהיתי בסקוטלנד, בימים הראשונים הייתי בבירה המהממת אדינברו, בדיוק בזמן שהתקיים שם פסטיבל פרינג’ צבעוני, ולאחר מכן התמקמתי בכפר האקולוגי פינדהורן הידוע בקהילה הרוחנית שמתקיימת בו מעל חמישים שנים.
היציאה למסע היתה (כמעט) נטולת אג’נדה, ידעתי שאני רוצה להגיע למחוזות לא מוכרים, לפגוש חברי וחברות נשמה מכל העולם, לחלוק מהידע הרב שיש לי על מיניות מודעת ויחסים ולהנות מטבע עשיר. לא ידעתי שהכל יקרה בבת אחת.

בעקבות שיתוף באחת הקבוצות הסגורות בפייסבוק קיבלתי פניה מאשה ישראלית שיש לה בית בפינדהורן, היא אמרה שכדאי לי מאד להגיע לשם, שנשמע לה שמעגלי ריפוי לאיזון הזכרי והנקבי רלבנטיים מאד למקום ולאנשים, והיא אפילו הציעה לארח אותי בביתה ולסייע לי שם. נשמע כמו חלום! התחלנו תקשורת ראשונית בינינו ובסופו של דבר הזמנתי כרטיס טיסה. מסיבות שונות, אותה אשה החליטה שהיא מארחת אנשים אחרים, ואני מצאתי את עצמי עם כרטיס טיסה למדינה לא מוכרת, עם שם של קהילה שאין לי באמת מושג איך היא נראית או נחווית, ועם שאלה – האם זה המקום שעליי לנסוע אליו?

יצא כך, שחברה טובה שלי מכירה חברה שחיה בקהילה, ברגע שנוצר הקשר איתה – הבנתי שיש לי שם קשר ראשוני ושיש לי כאן הזדמנות לתנועה אינטואטיבית, שרק אלוהים יודע מה היא תביא איתה.
אני אוהבת להקשיב לסימנים של החיים, הם כל הזמן שם, כשמקשיבים להם בעדינות, מנחים, מדריכים, מסמנים, מה כן, ומה לא. החכמה היא להיות פתוחה מספיק לשים לב אליהם ואז ללכת בעקבותיהם. מאד ברור היה לי במקרה הזה שהכל מצביע לעבר פינדהורן, למרות שלא היה ברור לי למה.

את אנה (החברה של החברה – איתי בתמונה למעלה) פגשתי ביום השני שלי בפינדהורן, היא קיבלה אותי בחמימות ובלב פתוח, מיד הציעה לי להצטרף לכל מיני קבוצות התפתחות סגורות בקהילה, ואפילו לבוא להנחות קבוצה שעוסקת במיניות ואינטימיות. הלכתי איתה, והלכתי עם הלב, ומשם הכל נפתח. בתחילה חשבתי להישאר שבוע, ואז החלטתי עוד שבוע, ואז עוד אחד, ובסופו של דבר נשארתי שם חודש. בזמן הזה, הנחיתי מספר סדנאות לנשים, לגברים ומעגלי ריפוי בין המינים, זכיתי לפגוש אנשים גם לתהליכי ריפוי ותראפיה אישיים וזוגיים וכל מה שחלמתי שיכול לקרות קרה בהרף עין ובמינימום מאמץ.

פינדהורן הוא כפר יפיפה, אחד היפים שראיתי. הוא גובל בחוף ים מופלא מצד אחד ובמפרץ רחב מהצד השני, המפרץ הוא שילוב של שלושה נהרות שמובילים אליו, והחוויה הפיזית-אנרגטית במקום היא מאד חזקה. הגוף נהנה כאן למרות הקור, למרות הגשם, יש בו תחושת הזנה מתמדת מעצם המגע עם היופי והאדמה.

לצד היופי והקסם, הקהילה מקדשת עקרונות של מדיטציה, חיבור לטבע וכמובן אוכל אורגני ויצירת מערכות אקולוגיות שתומכות בחיבור לאדמה בהרבה רבדים. בנוסף רבים מהארגונים מהם מורכבת הקהילה מוקדשים להתפתחות אישית ורוחנית באמצעות סדנאות ולימוד של חיי קהילה אקולוגיים ושותפות של הלב.

הקהילה המרכזית בנויה מארגון כלכלי ויצירתי מובנה של כ- 120 אנשים שמסביב לו חיים עוד כ- 600 אנשים. בנוסף לארגון המרכזי ישנם כאן עוד כ-40 ארגונים בעלי תפקידים שונים והשילוב ביניהם מאפשר את כל מה שקורה כאן – גם מקום נפלא לנופש, גם הרבה מאד סדנאות וקורסים התפתחותיים בנושאים מגוונים, הופעות, מוסיקה, ריקודים, אומנות ועוד. לצד האנשים שחיים בקהילה על בסיס קבוע, פינדהורן מארחת אלפי אנשים בשנה שבאים לגעת בעולמות של רוח, ללמוד עוד על עצמם ולקבל השראה מאנשים שחיים בקהילה אקולוגית. אנשי הקהילה הקבועה והזמנית מגיעים מכל העולם, ובמובן הזה יש כאן סובלנות ברורה ורחבה לתרבויות שונות, כשהשפה האנגלית מאפשרת את החיבור והתקשורת.

אחת השאלות המעניינות כאן עבורי היא מערכות היחסים האינטימיות, אני תוהה איך החיים בקהילה יחסית קטנה, עם רוב נשי מובהק מתנהלת בכל הנוגע לאינטימיות ומיניות. בנוסף, חשוב לקחת בחשבון שיש כאן שילוב מאד מעניין של מאפיינים, זו גם קהילה עם ערכים רוחניים של אהבת אלוהים ואהבת האדם והאדמה, גם קהילה צפון אירופאית וגם יש בה רוב נשי.

בתוך החקירה, אני לוקחת בחשבון את הזמן הקצר שעומד לרשותי ואת העובדה שכל למידה שקורית – היא דרך עיניי האישיות, לא מדובר בחקירה מדעית כי אם בהתבוננות אנושית פשוטה וישירה.

המאפיין הראשון והבולט מכולם הוא שאין שיח פתוח בנושאי אינטימיות ומיניות. בשונה נניח מקהילת TAMERA הפורטוגלית או קהילת ZEGG הגרמנית ששמו לעצמן כמטרה לחקור מיניות ואינטימיות כערך מרכזי, כאן הטאבו מובהק ובולט אולי אודות לממוצע הגילאים של חברי הקהילה – 50-55 לערך, ואולי אודות לשילוב של כל שאר המאפיינים.

אחת ההשערות שעלתה לי היא שהאימפריאליזם האירופאי הכוחני והאלים מבכה על מעשיו, חווה ברמה הלא מודעת את הטראומה והפגיעות הרבות שנעשו בבני אדם ובאדמה וכתוצאה מכך מדחיק את המיניות שלו. על הקשר בין הדחקת המיניות ואלימות אצטרך לכתוב מאמר נפרד. בקצרה, אסביר שיש פאן אלים במיניות שכולנו ערים לו, המרחב המיני מורכב ממשחקי תפקידים שעושים שימוש מעודן או גס בעוצמה ובכח. רבים מאיתנו נבהלים מהאנרגיה החייתית הזאת ולכן מדחיקים אותה. לעתים ההדחקה יכולה להתבטא בהתעצמות של האלימות ולפעמים ההדחקה מתבטאת בהדחקה של המיניות עצמה. מציאת האיזון העדין שבין הפיכת המרחב האינטימי-מיני למשחקי, פרוע ושובב, ומן הצד השני מזין גם את הלב ואת האהבה, להבנתי, יש לה הפוטנציאל להפחית משמעותית את כמות האלימות שאנחנו רואים בעולם.

השערה אחרת היא שהמשיכה לרוחניות כפי שהיא מתבטאת בפינדהורן מושפעת באופן מודע ולא מודע מהנצרות ובכך משמרת את ההפרדה הדתית המוטעית שבין חומר לרוח. במובן זה, לשיר, לרקוד, לעבוד את האדמה ולפתוח את הלב “זה רוחני”, אבל להזדיין ולהנות מזה, זה לא…

בכל מקרה, פינדהורן אינה ייחודית בטאבו המיני, הטאבו עדיין שולט בחלקים גדולים בעולם כולו, ויש לכולנו עוד דרך ארוכה כדי להבין שמיניות יכולה להיות מקודשת, מרגשת, פותחת, חוגגת ולהשפיע על חיינו באינסוף מימדים ורבדים חיוביים והרמוניים.

לצד הקהילה היותר בוגרת (כאמור ממוצע הגילאים בקהילה הוא סביב החמישים) ישנה גם קהילה צעירה יותר. זכיתי לפגוש קבוצת צעירים (30-40) שהתחילה לפני מספר חודשים להיפגש אחת לשבוע לעבודה תהליכית שנוגעת לתחום המיני-אינטימי-זוגי, יוזמה מבורכת שהתחילה כאן בעקבות ביקור של מורה לטנטרה בקהילה. לדעתי יש לקבוצה הזו חשיבות אדירה, כי היא מתחילה לאפשר דיאלוג חשוב על נושאים שמעסיקים את כולנו – מחויבות במערכות יחסים, תשוקה, בגידות, פוליאמוריה / מונוגמיה, ביטוי רגשי, זכריות, נקביות ועוד.

בשני המפגשים שהנחיתי בקבוצה הסגורה והמרגשת הזו למדתי שכמו בכל מקום יותר קל לדבר על אינטימיות ורבדים רגשיים ביחסים מאשר לדבר בישירות על מיניות – אורגזמות, עונג, פנטזיות, פתיחות מינית וכדומה.

מרבית האנשים שפגשתי לא חיים בזוגיות, ישנם זוגות בקהילה, אולם הם מיעוט. מהצד השני, ישנן התנסויות אינטימיות שונות (מונוגמיות ופוליאמוריות), עניין גדול בריפוי רגשי ודחף להבין יותר את כל מה שמחבר נשים וגברים באופן אינטימי ועמוק.

רבים מהצעירים שואלים שאלות על פוליאמוריה ומנסים לבחון את האפשרות לאהוב יותר מאשה אחת או גבר אחד. בחלק מהמקרים הדבר נובע מכך שנשים מתפשרות ו”מתחלקות” בגבר אחד מתוך הגעגוע למגע גברי ואוהב (כאמור יש רוב נשי בקהילה), ובחלק אחר מהמקרים, אכן מדובר במשיכה אותנטית וביכולת בוגרת להכיל יותר רגשות ויותר יחסים אינטימיים.

אחת השאלות הנפוצות ביותר שמפנים אליי היא מה דעתי על פוליאמוריה והאם מדובר במבנה מפותח יותר מהמבנה המונוגמי. העיסוק בשאלת המבנה של הקשר האינטימי בעיניי חוטא לדבר האמיתי. להבנתי השאלה האמיתית אינה האם אני אוהבת גבר אחד, אשה אחת או יותר, אלא האם אני באמת אוהבת – קשובה, פתוחה, מתמסרת, נוכחת, חברה, רגישה, נוגעת, מינית.

פגשתי גם בפינדהורן וגם בישראל אנשים ביחסים מונוגמיים נפלאים, תומכים ומעוררי השראה, בדיוק באותה מידה שפגשתי יחסים מונוגמיים לא אותנטיים, ילדותיים ותלותיים. אני יכולה לומר בדיוק את אותו דבר לגבי פוליאמוריה – ישנם אנשים שמסוגלים לפתח את רמת הבגרות הרגשית הנדרשת כדי להיות מעורב בלב פתוח וכנה עם יותר מאדם אחד, וישנם אנשים שזה פשוט לא בשבילם. בנוסף, אני חושבת, שמעבר לבשלות הרגשית שדרושה כדי לאהוב יותר מאדם אחד, יש זמן ועת לכל דבר. יש תקופות בחיים שבהם יתאים לנו להתחבר ולהיקשר ליותר מאדם אחד, ותקופות אחרות שנרצה להקדיש את כל כולנו לאדם אחד בלבד.

השאלה האמיתית היא – האם יש אהבה בלבנו, ולא באיזו צורה היא מתבטאת, כי מה זה משנה באמת?

הסדנאות שהנחיתי בפינדהורן היו קצרות יחסית, 4 שעות כל סדנה, כשאני מורגלת בדרך כלל להעמקה עם קבוצה במשך כמה שבועות או לפחות במהלך סוף שבוע שלם. למרות הזמן הקצר שעמד לרשותנו האנשים שפגשתי – נשים וגברים – הגיעו מאד בשלים לעבודה עמוקה. השיח על מיניות מודעת עבר מהר מאד לרבדים רגשיים עמוקים ולרצון לגעת בחוויות כואבות ולרפא אותן.

אני מייחסת את הבגרות הרגשית שפגשתי לעובדה שמרבית האנשים בקהילה משתתפים בסדנאות ובעבודה פנימית על בסיס כמעט יומיומי. כמנחה זה אומר שפגשתי קרקע פוריה מאד לעבודה וחגגתי את הבשלות, איפשרתי תהליכי עומק וחוויתי צימאון גדול להמשך.

כל יום אני מוצאת את עצמי מודה על אינסוף דברים, בראש ובראשונה על החיים עצמם, על הנשימה שבאפי ועל הזכות לחוות ולחיות. קל לי מאד להוקיר תודה לקהילת פינדהורן על אנשיה, אדמתה ורוחה הגדולה. אני ממשיכה במסע בתחושה שמצאתי בית, משפחה, אהבה. תודה!!!