מתי בפעם האחרונה הפנית את תשומת לבך אל הדממה? שמת לב שהיא עושה אהבה עם הכל?

היא נמצאת שם בפנים מבוישות, מחייכת, נינוחה, אף פעם לא מפריעה, שקטה, בתוך עצמה, כמו הילדה הלא מקובלת בכיתה. היא אף פעם לא מרימה את קולה, היא לא רעה ולא טובה. לפעמים נדמה שהיא רואה ובלתי נראית. רובם בכלל לא שמים לב אליה.

אתמול ישבתי על שפת הגלים הכחולים, בין הסלעים והיא היתה שם. ראיתי אותה במלוא הדרה, הפעם היא לא התביישה כלל, היא מילאה את הכל, גם את הים ואת האבנים ואפילו את השמיים הבוערים, דרשה את כל הבמה לעצמה, ואני נתתי. ישבתי בתוכה, טובלת בדממתה המקודשת, נשטפת בהוויתה הריקה, לא מבקשת דבר לעצמי, רק שהיא תהיה יותר ויותר.

ואז היא התחילה לדבר אליי:

שלום יקרה, היא אמרה, ברוכה הבאה לממלכה שלי, כפי שאת רואה כאן לא תקבלי שום דבר, וגם אינך נדרשת לתת דבר. כאן אפשר פשוט להיות. אני מברכת אותך על עצם היותך, את מוזמנת לטבול בתוכי בכל רגע בחייך, כי אני תמיד כאן, אתגלה בפנייך אם רק תשימי אליי לב. אני המרווח שבין כל שאיפה לנשיפה, האין שבין כל שני צלילים, קרקע האוקיינוס שבבסיס כל הדברים.

השבתי לה

דממה אהובה, תודה לך שאת מאפשרת לי לגלות אותך, אני מרגישה שאני נפתחת אלייך ללא מילים, שכוליותי רוצה אותך, שאני אינני כשאת ישנה. עוד ממך, כמה שיותר. נחתי בתוכה, בלי זמן, בלי מרחב, בלי מטרה, ובלי רצון. רק הדממה היתה שם, מרפאת כל הפרדה מהחיים, כל רעיון לגבי איך הדברים צריכים להיות, מעמעמת כל פחד ותשוקה, ומזכירה לי את האמת מעצם היותה.

ואז היא המשיכה

עלייך להתפשט לכבודי, בממלכתי לא תוכלי להיכנס עם כל כך הרבה מלמלות של מחשבות, תעשי זאת לכבודי? תסירי את בגדייך? רגשותייך? תחושותייך? רצונותייך וצרכייך?

עירומה אני רוצה אותך, רק כך אוכל לעשות איתך אהבה. ריקה. חופשיה מתפישה שרוצה לומר – פגשתי את הדממה וזה היה טוב – רק אז נוכל להתאחד.

את רוצה? היא שואלת אותי,

הרכנתי ראשי והודיתי בפני עצמי שבקשתה גדולה, אולי גדולה מידי, אולי עוד מעט, אולי עוד קצת מההפרדה, מהשניות, מהתפישה את עצמי כאשה, כאדם, כמישהו.

הדממה הרצינה פניה, והחלה להראות אותות של עזיבת החוף. היא לא כעסה, פשוט אספה את חפציה בשקט והתארגנה להמשך מסעה.

לקחתי נשימה עמוקה, ידעתי שמרגע זה הכל עומד להשתנות, ואז אמרתי

טוב. אני מוכנה. קחי הכל.

התפשטתי באיטיות מענגת, משליכה כל חפץ מיותר מזהותי היישר אל הכחול הגדול  שהיה שם, בגדיי, אישיותי, פחדיי ותשוקותיי. בסוף השלכתי את עצמי עד שנותרה רק היא.

ברגע ההוא גיליתי שרק הדממה ישנה.