עידן הגברים כבר כאן. הוא החוליה החסרה בתהליך הריפוי המיני-רגשי הקולקטיבי שמתקיים בשנים האחרונות. עידן הגברים מתאר את התהליך הנוכחי, שבו גברים מתחילים להעניק לעצמם רשות לחיות מתוך חיבור לאמת ולגוף.

לפני פחות משנה, במסגרת קמפיין #metoo הרשת הוצפה במידעים וסיפורים קשים לעיכול על פגיעות מיניות, הטרדות מיניות ומיני מינים של אותו הדבר – אלימות שפוגעת בקודש הקודשים של האדם, גופו, לבו ונשמתו.

מרבית השיתופים היו של נשים.

מרבית השיתופים היו מפרספקטיבה של “פגעו בי”.

הגיוני שזה יהיה הגל הראשון.

אני זוכרת שקמתי באותו בוקר והתחלתי לקרוא שיתופים. זה היה חזק. גל של תכנים לא מודעים עולה למודע, התרגשתי. כאבתי. הפסקתי לקרוא. זה היה יותר מידי. אותם תכנים שאני פוגשת יום יום במרחבי הריפוי שלי שוטפים את התודעה. אפשר לקרוא לזה הגשמת חלום שהסתתר בתוכי – שכולם יידעו, שכולם ידברו על זה, שזה יפסיק להיות טאבו.

אי אפשר היה שלא לשים לב, שנקודת מבטם של הגברים – חסרה, נעדרת, מושתקת, עדיין אילמת.

הרי גם גברים חוו פגיעות מיניות – ובנוסף, במרבית המקרים, גברים הם אלה שפגעו בכל הנשים ששיתפו.

זה הצעד הבא #mentoo

גברים מספרים, גברים משתפים, בכל הזוויות, שנפגעתי, שפגעתי.

עוד זוית שחסרה, היא זוית של נשים שמספרות על מצבים שבהן הן פגעו, ניצלו, לא הקשיבו, לקחו.

הכל קיים. אין טעם להתכחש לתמונה השלמה של הפגיעה – ורק מבט ישיר לתוכה ימוסס אותה בחזרה לתוך הכלום, ויאפשר הולדה של עולם חדש. עולם שבו מיניות מקבלת את מקומה הטבעי בחיינו, ותקשורת פשוטה ואינטימית מחליפה כל ניסיון לקחנות וכוחנות.

חושבת על הגברים. הרבה חושבת עליכם, חברים יקרים וטובים שלי, אהובים, אחים.

חושבת ומרגישה כמה זה לא פשוט היה עבורכם לקום באותו בוקר שבו הרשת הוצפה בתכנים חשופים – כמה אשמה, בושה, כעס, צער וכאב עולים.

נקודת המוצא שלי היא שאנחנו ביחד במסע הזה. חברים בדם.

עכשיו, ביחד – הכל אפשרי.

שיתופים של גברים על מצבים שבהם הם נפגעו או פגעו, הם התוכן המרפא הבא שהתודעה מבקשת.

אז מתי זה יקרה? מתי נשמע את קולם של הגברים חד, ברור, ישיר, אותנטי, אחראי, אמיתי?

פצעים שנותרים בהסתר ובהיחבא משפיעים עלינו הרבה יותר ומשחזרים את הטראומה. האשמה מאכלת אותנו מבפנים. ההוצאה לאור – של הכל – היא אקט של חופש ושל אהבה.

תודה על ההקשבה. אהבה לכל.
דורית בר.