הלימוד הבסיסי של אהבת החיים מזכיר לנו את הכניעה המתוקה שזמינה לנו בכל רגע למציאות עצמה, למה שיש. ביירון קייטי, מורה רוחנית אמריקאית, מלמדת את השיעור הזה דרך טכניקת “העבודה” The Work  ומאז המינוח – ‘לאהוב את מה שיש’ הפך להיות מזוהה איתה ועם ההבנה הכל כך חשובה הזו.

פעמים רבות אנחנו מתווכחים עם החיים, בטוחים שאנחנו יודעים יותר טוב, “רוצים” דברים ומתוסכלים מאד כשהם לא קורים. במצב הזה מערכת היחסים שלנו עם החיים מבוססת על תלונה, קורבנות, האשמה, חוסר סיפוק ותסכול.  ביירון קייטי מצאה את הנוסחה הפשוטה לאושר אולטימטיבי ושחרור מסבל – היא מלמדת שאין טעם להתווכח עם המציאות – כי המציאות היא כל מה שיש. אם כך מקור האושר לפי תורתה יהיה ההרפיה העמוקה לתוך חיינו כפי שהם עכשיו.

אי אפשר להגות בעיקרון הזה יותר מידי – כי אנחנו לא שמים לב עד כמה חיינו מנוהלים על ידי מחשבות שמספרות לנו – שבן הזוג שלנו היה צריך לאהוב אותנו יותר, שאלוהים היה צריך לסדר לנו בן/בת זוג, שהיה צריך להיות לנו יותר כסף, שהיינו צריכים להצליח יותר בלימודים או בעבודה, שהילדים שלנו היו צריכים להיות יותר שלווים ועם פחות צרכים ועוד ועוד ועוד.
טבעה של המחשבה הוא שהיא כל הזמן מספרת לנו מה היא רוצה – היא כל הזמן רוצה משהו, היא אף פעם לא מסתפקת במה שיש. זה טבעה. מקורה בעבר או בעתיד. המחשבה מספרת לנו שבעבר היה יותר טוב ושאנחנו רוצים לשחזר רגעים טובים שהיו, או להיפך להתרחק מרגעים שלילייים שקרו – או מהצד השני היא כל הזמן עסוקה ביצירה של עתיד טוב יותר.

סביר מאד להניח שכאשר המחשבה קוראת את המשפטים האלה היא אומרת משהו כמו – “רגע, רגע, ומה לגבי הגשמה עצמית, ומה לגבי זוגיות, ומה לגבי קריירה יותר טובה? מדוע זה פסול לרצות את כל הדברים האלה?”.

ובכן, מחשבה יקרה, זה לא פסול לרצות שום דבר – השאלה היא מיהו זה שרוצה. כל עוד המחשבה היא זו שרוצה, הרצונות שעוברים דרכה הם מאד אישיים, ולא בהכרח מתואמים עם רצון החיים, מה שיוצר פער שיוצר תסכול כמובן. לעומת זאת, אם היינו מסכימים להניח למחשבות ולהקשיב למה שיש, המציאות יכולה היתה להיראות טובה כפי שהיא. לא משום שהיא טובה או רעה, אלא פשוט כי זה מה שקיים. סוג של הכרה ישירה במציאות הפשוטה.

במצב הזה של התמזגות עם רצון החיים – הגשמה עצמית, זוגיות, אהבה, ילדים וכסף – הופכים להיות רצון החיים ולא רצוננו אנו. כשהדברים קורים הם קורים בקצב שהחיים קובעים. הרי בכל מקרה, עוד לא פגשתי אדם אחד שחשב יותר מידי על דבר אחד וגרם לו להתרחש, אלא אם כן זה היה מתואם עם רצון השלם.

לילי בנטב, מורה רוחנית ונאורה מפעימה בחכמתה משתמשת פעמים רבות במושג ‘רצון השלם’ כדי לתאר בעצם את הרצון האלוהי, את המציאות, כפי שקייטי מתייחסת אליה. כך שבסופו של דבר מורים רוחניים שונים מכוונים אותנו להתבוננות אחרת על החיים – כזו שבה אנחנו מוכנים להניח לרגע את רצונותינו, להקשיב מהו רצון החיים ולהתכוונן מחדש. במצב הזה, הפער בינינו לבין מה שקורה מצטמצם וראו זה פלא – אפשר לאהוב את מה שיש!