1. לשחרר את הצורך להיות זאת  שאומרת את המילה האחרונה.

2. לחפש ולמצוא בעקביות את מה שמשותף, את מה ששנינו (או יותר) מסכימים עליו.

3. לחייך הרבה, לנשום לעומק, לאהוב כמה שרק אפשר, בכל רגע את המציאות כפי שהיא.

4. לבחור להקשיב, גם כשקשה, גם כשבא לי כבר להגיב ולומר משהו. לבחור בהקשבה כדרך חיים.

5. לבחור להרגיש את הכאב שעולה בי כשהמילים של הצד השני חותכות בבשר. פשוט להיות עם הכאב,בגוף, בנשימה, באחריות מלאה. זה הכאב שלי.

6. לשתף מהלב, הכי קרוב ללב שרק אפשר את מה שאני חשה, מרגישה, רוצה. לשתף גם בפחדים.

7. לוותר על הצורך לשלוט באחר או במציאות גם כשהדברים לא קורים לשביעות רצוני.

8. לסלוח לעצמי במהירות האפשרית על מקומות שבהם לא נכחתי, האשמתי, התלוננתי, פעלתי בכוחנות או בנוקשות. לסלוח לאחר על אותם הדברים.

9. לבקש סליחה כשאני מבינה שפגעתי ולהתעניין באמת ברגשות של האחר. להרגיש יחד, לגלות אמפתיה, רכות, חברות.

10. לזכור שאנחנו יחד במסע הזה ושיעשה לנו טוב להיות אנשי שלום, גם אישית, גם זוגית, גם משפחתית, קהילתית.

אמן.