כסף ומיניות

גדלתי בבית שלא היה בו הרבה כסף. אני זוכרת חווית דלות ומחסור, למרות שכל צרכיי הבסיסיים סופקו. ההורים עבדו במסירות כדי שיהיה לנו הילדים כל מה שצריך, ואכן היה, אך כילדה, לא הרגשתי כך. הרגשתי שאני רוצה עוד ספרים, ועוד תקליטים, ועוד בגדים, ולא יכולתי לבקש כי ידעתי שאין אפשרות כלכלית.

אתיקה מקצועית ופגיעות מיניות

מיום שהתחלתי לעבוד וליצור כמנחה בעולם המיניות המודעת – קרוב לעשר שנים – מגיעים אליי שיתופים מנשים שנפגעו מינית ורגשית מ”מטפלים מיניים” ומסדנאות “להתפתחות מינית”.

פגיעות מיניות – קרה או לא קרה – זו – לא – השאלה

בימים האחרונים עלתה לי תמונה, זיכרון שהיה מודחק לחלוטין – פתאום הופיע.

בתמונה, אני תינוקת, כזו שעדיין לא מדברת, שוכבת במיטתה, ושם קורה לה משהו.

מי אחראי על הרגשות שלי ?

לקיחת אחריות על הרגשות שלנו היא אחד השיעורים המורכבים ביותר ללימוד. יותר קל להשליך את מה שאני מרגישה על אדם אחר, על נסיבות החיים, על אלוהים או על החיים עצמם. הרבה יותר קל להיות קורבן ולחשוב שאם אני כועסת – זה בגלל שמישהו לא עשה את מה שאני רוצה והכעס שלי מוצדק.

אם אני מינית – זה אומר שאני זונה

כך היא חושבת, כך היא מרגישה. ככה אמא שלה אמרה לה. אישה מהממת שנראית כמו ילדה קטנה ומבולבלת כשהיא ממשיכה לצטט משפטים שהיא שמעה, מרגישה אותם בכל הוויתה, כמו כבלים שכולאים אותה…

כשאת אומרת “לא” למה את מתכוונת?!

נראה שהתרבות הפטריארכלית, הקפיטליסטית והפורנוגרפית השכיחה מאיתנו את היכולת הפשוטה כל כך לנשום לתוך הגוף, להרגיש אותו להביע את תחושותיו. רבים מאיתנו הפכו למרצים pleasers, אומרי “כן”, מנותקים מגופם – לכאורה על מנת לא לפגוע באחר. אלא שכאשר אני לא מקשיבה לעצמי, אני פוגעת גם בעצמי וגם באחר…

עידן הגברים כבר כאן

חושבת על הגברים. הרבה חושבת עליכם, חברים יקרים וטובים שלי, אהובים, אחים.

חושבת ומרגישה כמה זה לא פשוט היה עבורכם לקום באותו בוקר שבו הרשת הוצפה בתכנים חשופים – כמה אשמה, בושה, כעס, צער וכאב עולים.

נקודת המוצא שלי היא שאנחנו ביחד במסע הזה. חברים בדם!