פסיכדליה וריפוי – קווים מנחים למסע בטוח + שיעור מוקלט עם דורית בר
ההתנסות הפסיכדלית הראשונה שלי קרתה לפני כעשרים שנה. הייתי באמצע שנות העשרים לחיי. חברה הציעה לי אקסטזי במסיבה, לא ידעתי הרבה על החומר, הייתי דלוקה על החיים ופתוחה לחוויות ונדלקנו יחד. רקדנו כל הלילה, פגשתי בחור תחת השפעה, אהבנו לרגע וכשהגיע הבוקר וההשפעה התפוגגה הרגשתי כמו אחרי הנגאובר כבד של אלכוהול.
הרגשתי שהכל קרה מהר מידי, הבחור, המגע בינינו. נהניתי לרקוד ולהרגיש את הלב שלי נפתח. לא היתה בי אז את היכולת להבין לעומק את החוויה וללמוד ממנה על עצמי.
אחרי כמה חודשים שוב לקחתי אקסטזי עם אותה חברה וחבר במסיבה. רקדנו, היה טוב. ואז כשחזרנו הביתה הרגשתי פיזית מאד לא טוב. נפלתי וקיבלתי מכה בראש. כחולה כזאת כואבת מאד. שם כבר הבנתי שהחומר הזה מסוכן לי. ועדיין ההבנה היתה – יחסית להיום – מאד שטחית.
המחקר האישי שלי בעולם בפסיכדליה התחיל בסקרנות שטחית והעמיק אט אט לעולמות משמעותיים יותר של חיבור לעצמי, ריפוי עמוק וחווית אחדות עם הכל. עם הזמן למדתי לעומק את סוגי החומרים, ההשפעות השונות, הסטינג הנכון ואת ההקשבה העמוקה שדרושה ממני למסע מייטיב.
ההתייחסות שלי היום לחומרים פסיכדליים היא שהיא לא מתאימה לכל אחד / אחת והיא גם לא מתאימה בכל שלב בחיים. אבל כאשר היא מתקיימת במרחב בטוח ומקצועי לצורכי ריפוי – היא מאפשרת צלילה עמוקה וחיובית לתת המודע, שמעמיקה תהליכי ריפוי ומזינה אותם בזרימה טובה.
לפני כמה שנים פגשתי את הסרט “טריפ של חמלה” ובכיתי מאושר תוך כדי צפייה. האפשרות להיות נוכחת בתהליכי ריפוי טראומה ריגשה אותי במיוחד. זה תחום ההתמחות שלי, זו העבודה שלי, התשוקה שלי, האהבה הכי גדולה שלי – ריפוי. לראות את זה מצולם על מסך ולדעת שעוד אלפי אנשים צופים בזה במקביל הרחיבה את לבי.
בצפייה הראשונה פחות התמקדתי בעובדה שהסרט מתאר תהליכי ריפוי שמשלבים שימוש בMD. כמובן ששמתי לזה לב, אבל זה לא היה במוקד העניין שלי.
זה השתנה זמן מה לאחר מכן. התחלתי לחקור יותר לעומק, בכל זווית אפשרית את הנושא. שמחתי לגלות שבארה”ב יש התקדמות משמעותית לכיוון של חקיקה בתחום כך שטיםולים מהסוג הזה יתאפשרו בעתיד לא רק כחלק ממחקר, אלא פשוט כחלק ממהלך טיפולי מקצועי.
[
בישראל גם כן נעשים מחקרים בנושא. וגם כאן – כמה צעדים אחרי ארה”ב – יש התקדמות איטית לכיוון של חקיקה.
עצם העובדה שהנושא הפסיכדלי “על השולחן” ככלי לריפוי טראומה היא פורצת דרך.
לצד הפופולריות ההולכת וגדלה של שימוש בחומרים כאלה, אני שמה לב שיש גם הרבה בורות. שימוש לא מושכל, פגיעה עצמית.
מתוך הקשבה החלטתי להקדיש שיעור פתוח לנושא ולהניח קווים מנחים למסע בטוח עם חומרים פסיכדליים.
אין לראות בשיעור ובתוכן שלו המלצה לשימוש בחומרים לא חוקיים. השיעור מיועד למטרות הסברה ומניעת פגיעה עצמית.
מה נלמד בשיעור?
כיצד פסיכדליה יכולה לתמוך בריפוי טראומות?
האם יש אנשים שזה מתאים להם לעומת אחרים שלא? איך נדע מה מתאים לנו?
האם פסיכדליה מסוכנת ויכולה לגרום לנזק נפשי / מוחי?
למה כדאי לשים לב כדי שהמסע יהיה בטוח רגשית וגופנית?
האם פסיכדליה היא תחליף לתהליכי ריפוי ארוכי טווח? האם זה קיצור דרך מייטיב?
מוזמנות ומוזמנים להקשיב לשיעור פתוח שנתתי בנושא פסיכדליה וריפוי משך השיעור: שעה
