עיבוד רגשי וגופני (סומטי) לחוויות חיים שקשורות לגוף, למיניות, לאוכל ולמגע מעניק כוח אדיר לשינוי דפוסים ומחסומים במרחב האינטימי והמיני ובחיים בכלל. כל חוויה שלילית (טראומה) שהותירה כאב לא מעובד (פוסט טראומה) הופכת לכיווץ התנהגותי, מחשבתי, רגשי ותחושתי ומונעת זרימה טבעית של אנרגיית חיים (שיחזור טראומה). פגיעות מיניות, פגיעות רגשיות, משברים משפחתיים, טלטלות מדיניות, מלחמות, תאונות, מחלות – כל אלה פוגשים כל אחד ואחת מאיתנו בדרך כזו או אחרת ומותירים חותם מסוים על הגוף ועל הנפש.
למרות שלא כולנו עברנו פגיעות מיניות ישירות, כולנו מושפעים מתרבות שמקדשת יופי חיצוני, שופטת אנשים על פי מראה, משקל, צבע עור ומוצא ומתייחסת לגוף בצורות עקיפות וישירות ככלי לעוררות מינית וריגוש.
ילדות, נערות ונשים חוות הטרדות מיניות במרחב הציבורי מעצם היותן, הארות אגב שמתייחסות למראה וללבוש ופעמים רבות גם מגע לא נאות. תעשיית היופי, הדוגמנות והקוסמטיקה מעבירה מסר ברור “כדי להיות יפה, את צריכה לקנות משהו / לרדת במשקל / להתלבש אחרת / להתאפר אחרת…”, את לא מספיק יפה כפי שאת!
בנים, נערים וגברים מקבלים מסרים ברורים מהחברה שגורמים להם להימנע מבכי, להתעלם מרגשות, להתנתק ולהדחיק כדי להיות חזקים בכל המצבים. הדבר שרוב הגברים הכי מפחדים ממנו הוא להביע חולשה ופגיעות. גברים לומדים לקשר הערכה עצמית להישגים מלחמתיים, גופניים וספורטיביים, לכיבושים מיניים ולהצלחות כספיות.
ההערכה שלי היא שרמות המתח והלחץ שגברים מתמודדים איתן סביב הצלחה וערך עצמי מקבילות לרמות הדריכות שנשים חוות בגלל היעדר חווית ביטחה safety גופנית.
חשוב להוסיף שגם בנים, נערים וגברים חווים פגיעות מיניות, הטרדות מיניות וגילוי עריות; ובהקבלה גם נשים מתמודדות עם הצורך להוכיח את עצמן על בסיס הצלחה בסטנדרטים לא הגיוניים של הצלחה גם כאמא, גם כאשת קריירה וגם כאשה מינית.
התובענות החברתית הכללית לא משאירה מקום לגלות את האיזון הפנימי האישי, הנעים והייחודי, והתגובות הנפוצות ללחץ הזה הן רמות גבוהות של חרדה, דיכאון, כאבים פיזיים פסיכוסומטיים, התמכרויות וחוויה יסודית כללית ש’אני לא מספיק טוב’, ‘אני לא מספיק טובה’.
ההמלצה שלי היא לעבור את תהליכי העיבוד הללו במרחב מקצועי אישי או קבוצתי, שיש בו את הידע והכלים לאפשר לכל הרעש החיצוני לעלות למודע, לעבור עיבוד רגשי וסומטי ולהשתחרר מהגוף ומהנפש כדי לפנות מקום לעונג, ולשמחה, לאותנטיות ולחוויות חיים חדשות ובונות חופשיות ככל שניתן מציפיות ולחצים חיצוניים.
היכולת להתחבר לעצמי, להקשיב פנימה ולעצב את חיי קשורה ישירות ליכולת לחוות עונג מיני כי מיניות מתגשמת במלואה כשהיסודות שלה הם כנות וחיבור. כל טראומה שחווינו, קטנה או גדולה, רגשית או מינית שלא עברה עיבוד מייצרת חסימה ומפריעה לזרימה הטבעית של שמחה וחיוניות.