סיפור על מעגל גברים
לפני כמה שנים הנחיתי מסע ריפוי לגברים ביער, ישבנו סביב המדורה, עשינו עבודה רגשית בכל מיני כלים, היה מסע מופלא ומרפא.
כשהמסע נגמר (הוא כלל גם שנת לילה בשטח) ישבנו סביב המדורה לשתות תה, לדבר, בקלילות חברית.
ואז היה רגע שקראתי בקול בשמו של אחד החברים, ובאותו רגע (למרות שלא ביקשתי זאת) כל המעגל השתתק, כל הגברים הפנו אליי את תשומת הלב והאווירה היתה משהו בסגנון של “כן המפקד”, היה מתח מסוים, כאילו כולם חיכו למוצא פי.
הרגע הזה נצרב עמוק בתודעה ובגוף שלי.
הבנתי משהו על גברים באותו הרגע, שהוא החלק המכוער והעגום של גבר שגדל בחברה פטריארכלית ולוחמנית.
הבנתי שגברים הם מאד ממושמעים מטבעם.
ברמה העמוקה זה קשור למתנה הרוחנית של גברים – לשרת את השבט, את הקהילה, את המשפחה, להיטיב, להיות נדיב ונאמן.
אבל בצד החשוך של התפקיד הזה נמצא ביטול עצמי, ריצוי ומחיקה של הרצונות שלי כדי שהצד השני ירגיש טוב.
לא יודעת אם אני מצליחה להעביר את עומק המשמעות של מה שאני אומרת.
אנסה לומר עוד קצת:
להבנתי עבור גבר “לצאת לחופשי” מכבלי התרבות שאומרת לו “יש לך תפקיד – אתה חייב לעשות אותו, גם אם לא בא לך וגם אם הלב שלך מתנגד” זה מסע מאתגר במיוחד שדורש בשלות ואומץ לשנות תפישות פנימיות, הרגלים וצורות מחשבה.
סקרנית באיזה מקום המילים שכתבתי נוגעות. אני לא מבקשת או צריכה שתסכימו איתי. אני מזמינה להקשבה ללב ושיתוף אותנטי על עצמכם במקום הזה של ריצוי, פחד, נאמנות החוצה על חשבון נאמנות פנימה.
מזמינה מכל הלב לפגוש אותי במסע ההתפתחות החדש שפתחתי לגברים.
