אי אפשר באמת לסכם “חיים” כי הם ממשיכים לקרות כל רגע, נעדרים צורך בסיכומים, ועדיין – יש משהו בהתבוננות על דרך שמאפשרת להכיר תודה על הכל.

1) נולדתי בעולם כמורה, מטפלת, מדריכה ומרפאה בתחום הרגשי, האינטימי, המיני והרוחני. הגשמתי את חלומה של הילדה שתמיד ידעה שזה ייעודה – לממש אהבה, לתמוך באנשים בכל הנוגע לתקשורת קרובה ויצירת הרמוניה במערכות יחסים. זה דבר גדול וזה קרה וקורה באינסוף צורות ודרכים – תודה על ההגשמה.

2) גיליתי את מתנת הכתיבה וכתבתי מאמרי עומק והשראה שפורסמו במרחבים רבים והגיעו לחוברות של קורסים למטפלים, מגזינים נחשבים ואתרי אינטרנט. עד היום אנשים מגיעים אליי כי הם קראו משהו שכתבתי. כיום כותבת בעיקר כאן בפייס ולעצמי וברור לי שיש מספר ספרים שמבקשים להיכתב דרכי בשנים הקרובות. תודה על המתנה.

3) עזבתי קבוצת לימוד רוחנית = כת שהייתי חלק ממנה במשך שמונה שנים כשהבנתי שהמניעים שמתוכם בחרתי להיות חלק ממבנה היררכי שכלל יחסי מורה-תלמידה היו פצעים רגשיים שגרמו לי לחשוב שאני לא מספיק טובה – ושעליי להעריץ ולסגוד למישהו חיצוני לי כדי להרגיש משמעותית.

לשמחתי הביטול העצמי עבר לי בעזרת עבודה פנימית ומוכנות לראות את האמת. קיבלתי מתנות רבות מתקופת הלימוד הזו – והגדולה מכולן היא שאני לא שם יותר. גדלתי. תודה על הראייה.

4) סגרתי חוב של מאה אלף שח לבנק שנוצר כתוצאה מבורות ועיוורון בכל הנוגע לכסף והתנהלות איתו. זה קרה בעזרת בקשת עזרה מחבר שלימד אותי לקרוא מספרים וגם אמר לי את האמת לגבי ההתנהלות שלי. שיניתי הרגלים. הפסקתי לקחת הלוואות ואני חיה היום עם תחושת מלאות ושמחה בכל הנוגע לכסף ועם ידיעה שאפשר לגדול עוד גם בתחום הזה. תודה על הדרך.

5) חוויתי חוויה רוחנית פותחת ומעשירה שהפתיעה אותי בעוצמתה. היא התחילה בטיול פשוט בחוף הים וישיבה על סלע. ברגע מסוים משהו בתודעה נפתח, כמו צעיף שהוסר מעיניי.

החוויה נמשכה כ-2-3 חודשים שבהם לא היתה הפרדה בין “הצופה” ל”נצפה”, במשך הזמן הזה לא יכולתי לדבר על החוויה, כי לא היתה חוויה, היו רק חיים. רק אחרי שחלקים מאישיותי חזרו לתפקד ולהרגיש נפרדים מהמציאות הבנתי שקרה לי משהו בלתי נתפש ויכולתי לשתף בחוויה.

חשוב לציין שלפני ההתרחשות הזאת הקדשתי ועדיין הרבה מאד שעות תרגול למדיטציה, יוגה, הילינג ועוד. זה לא קרה יש מאין. זה היה מבוסס על שנים של התבוננות פנימית ושאילת שאלות עמוקות על זהותי העצמית האמיתית. תודה על הזכות לדעת את האמת בגופי, בנפשי ובנשמתי.

6) בעשר השנים האחרונות החלפתי אינסוף מיתוגים והגדרות לעשייה שלי, כל שם חדש מתאר את המתנה העכשווית שביקשה לבוא לקדמת הבמה. הייתי מאמנת אישית ומאמנת עסקית, לימדתי מדיטציה ושיווק הוליסיטי, הדרכתי אנשים להגשמה עצמית והייתי תרפסיטית רגשית. בנקודה מסוימת נוצר המיקוד בתחום המיניות והאינטימיות ומאז אני ממוקדת בדבר. אני יודעת שזה לא סוף הסיפור. תודה על היצירתיות.

7) התחלתי להנחות מעגלי ריפוי לגברים וקיבלתי את מתנת הריפוי של הביחד. הייתי האשה הראשונה שהתארחה בפסטיבל שיווה – דרך הגבר להתפתחות אישית וזכיתי ליחס של מלכה. במסגרת העניין הרב שלי בהתפתחות של שותפות בין המינים אני כותבת על הנושא, מרצה ומלמדת בכל הזדמנות אפשרית כי זוהי הקריאה העכשווית – לנוע ביחד בעולם. תודה על ריפוי בין המינים.

8) פתחתי יחד עם חברתי טיה בית ספר למטפלים בו לימדנו יחד נשים וגברים גישת ריפוי שקראנו לה – פסיכותרפיה מינית הולסיטית. במשך תקופה של שנתיים החלפנו לפחות 3 שמות לשיטה יצירתיות אינסופית חיברה בינינו ואיפשרה לי ולנו לגדול מתוך יחסים, מתוך שותפות, מתוך הדדיות וצעידה משותפת. אחרי שנתיים הבנו שהדרך הזו הסתיימה וכיום אנחנו ממשיכות ליצור במקביל כל אחת בדרכה. תודה על האפשרות ללמוד ביחד.

9) בגיל 40 (לפני חמש שנים) עזבתי את ישראל כשמזוודה כחולה אחת בידי. מכרתי ונתתי את כל חפציי והתחלתי בנדודים בארץ ובעולם. המסע נמשך שנתיים. זכיתי להוריד הילוך משמעותית באיזון שבין עשייה להוויה ולגלות שבתקופת נדודים ההוצאות הרבה יותר נמוכות מאשר בתקופת שהייה.

זכיתי ללמד ולשתף בריפוי במקומות חדשים ומופלאים בארצות רחוקות וגיליתי שבכל מקום שבו עצרתי לרגע – היה ביקוש למתנות שלי. זכיתי לפגוש את משפחת הלב הבינלאומית שלי ולבחור לחזור ולגור בישראל ממקום חדש שמוותר על תחושת המאבק במדיניות ובמצב הפוליטי ומקבל את שורשי קיומי החומרי כחלק ממתנתי הרוחנית. תודה על הלמידה מתוך מסע.

10) לקראת סוף מסע הנדודים התחלתי לכתוב את הביוגרפיה שלי. רובה נכתבה בקונפנגן, תאילנד, בין עצי ג’ונגל, נחשים וקופים. תקופה מרגשת ומרפאת במיוחד. המשכתי לכתוב אותה בארץ ואחרי 8 חודשים של כתיבה יומית רצופה נעצרתי למשך יותר משנה.

הכתיבה לקחה אותי לקצוות של עצמי. בנקודה שבה עצרתי הרגשתי בעיקר – לא ראויה, לא שלמה, שמשהו לא מסתדר לי בפאזל של חיי ושאני רוצה למות. אחרי תקופת שהייה בתוך חוסר ההבנה את עצמי – הופיע זיכרון ממעמקי תת המודע שהביא בהירות למסע חיי.

בתוך מדיטציה עלה זיכרון מגיל מספר חודשים שעברתי פגיעה. (כתבתי על זה פוסט נפרד למי שירצה לקרוא) לצד הטלטלה שבגילוי – מאותו רגע התחלתי לחיות במלוא מובן המילה. יחסיי עם עצמי השתנו מקצה לקצה, הרצון למות נעלם כלא היה ובאופן מפתיע כאשר שיתפתי בכל התהליך לפני פחות מחודש – הצורך לכתוב את הביוגרפיה – נעלם גם הוא. אני מבינה שיש ספרים אחרים שאני רוצה לכתוב והביוגרפיה נכתבה עבור הריפוי שלי. תודה על שפע ריפוי.

מתרגשת להתבונן לתוך עשור חדש. מרגישה את העוצמה שלו בשבועות האחרונים. הזדמנויות חדשות, מפגשים חדשים, תדרים חדשים ואהבת חיים. חולמת את עצמי ממשיכה להתמסר לצו הלב ועפה עוד יותר גבוה ולעומק על כנפי הרוח.

תודה לכל האנשים, הצמחים ובעלי החיים שהם חלק ממסע חיי מעבר לזמן ולמרחב. תודה למשפחת הנצח שלי.

מאחלת לכולנו שנדע להכיר תודה – מתי שאפשר, לחלום – כשמתחשק, ולהגשים – כשנפתחות הדלתות.

אהבה לכל.