כולנו מכירים את האימרה המפורסמת – “עשו אהבה ולא מלחמה!”, בחלקנו היא מעלה חיוך ורובנו חושבים שהיא עוד ביטוי של תום לב שעבר מן העולם. אף אחד לא אוהב מלחמות, כולנו משלמים את המחיר על קיומן באינסוף רבדים – חייהם של ילדינו, חיינו אנו, רמות גבוהות של מתח קיומי מתמיד, פגיעה מתמדת באדמת הפלנטה והשפעות מטרידות על ניהול הכספים ברחבי העולם.

אני רוצה להציע לנו להתבונן על האנרגיה האלימה שמנהלת מלחמות כאנרגיה מינית לא מודעת – זהו אותו רצון להתמזג, לכבוש ולהיות אחד – רק שהביטוי שלו מעוות לחלוטין. אל תמהרו לפסול את דרך ההתבוננות הזאת, היא שווה בחינה, כי אם נבין שברמה העמוקה ביותר ישנה רק אנרגיית חיים אחת בכדור הארץ – ייתכן שנוכל ליצור חיים של שותפות אמיתית בין כל יושבי הפלנטה.

בואו נביט לרגע באקט המיני, בדחף הביולוגי לגעת ולהינגע, להתערבב, להתענג, לחדור ולהיחדר – הדחף המיני בצורתו הבסיסית ביותר הוא ביטוי של החיים ודרך ליצירה של חיים נוספים. אם נעמיק עוד לתוך האנרגיה המינית נגלה בתוכה רבדים גבוהים יותר של ביטוי – זו לא רק אנרגיה ביולוגית שמטרתה רבייה כי אם גם אנרגיה מאחדת וממזגת בין כל שניים שרוצים בכך. במובנים רבים אנרגיה מינית נוכחת בין כל שני אנשים שיוצרים משהו ביחד – גם אם הם לעולם לא יעשו אהבה במובן המקובל של המילה. בכל מקום שבו זורמים חיים – האנרגיה המינית נמצאת גם כן – במפגש שבין דבורה לפרח, במגע שבין מים לאדמה ובכל דיאלוג ער שקורה בין שני אנשים. כלומר, אותה אנרגיה מינית יכולה להתבטא בנתיבים שונים בהתאם למניע של מי שמוליך אותה – בדיוק כמו שמיניות יכולה לקרות בתוך סטוץ חד פעמי ושטחי יחסית, האנרגיה המינית יכולה לאפשר גם בנייה של מערכת יחסים עמוקה ושופעת אהבה. אולם, כאשר חסרים לאנרגיה המינית נתיבי ביטוי בריאים היא תחפש כל דרך אחרת להתפרץ מתוך המערכת.

להבנתי, אחת הסיבות לכך שמלחמות הן שפה כל כך פופולרית כרגע בכדור הארץ – היא שאחוזים גבוהים של האנרגיה המינית שלנו מודחקת, כתוצאה מכך, בצורה לא מודעת, הגוף והנפש מחפשים דרך לבטא אותה, כדי שהיא לא תישאר תקועה ותזרום החוצה – ואז מתחילים כעסים, דחפים להשתלטות וכיבוש, כוחנות ומאבקים.

פסיכולוגים ויועצים זוגיים רבים מסכימים על כך שכל עוד זוג ממשיך לריב זה מעיד על כך שעדיין יש מה להציל בקשר, המריבות הן ביטוי לאותה אנרגיית חיים מבעבעת שמחפשת ביטוי. זה לא אומר בהכרח שמריבות הן סימן לאהבה, זה כן אומר שהן מבטאות זרימה של אנרגיית חיים שלא מצאה לעצמה ביטוי הרמוני בתקשורת הזוגית.

מלחמות לא קורות רק בשדה הקרב, הן נוכחות בכל מקום – בתור למשרד הפנים או לקופת חולים, בחדר המיטות של אינסוף זוגות, בדיאלוג שבין הורים לילדים ובינינו לבין עצמנו. יש אינסוף סיבות להילחם – צדק או נקמה, כיבוש ושליטה, כי זה מה שעשו אבות אבותינו, כי זה מה שאומרים לנו שצריך וכדאי, כי זו הדרך שבה התרגלנו לתקשר האחד עם השני. אולם, יש רק סיבה אחת להפסיק להילחם – הדחף לאהוב, אותה יכולת אנושית לחוש ולהרגיש את האחר, לרצות בטובתו, לסלוח, לחמול ולקבל. אני יודעת שמלחמות הן שלב בהתפתחות התודעה האנושית, הן לא דבר רע וגם לא דבר טוב, הן מה שהן. כאשר נלמד לקחת עליהן אחריות מלאה נבשיל לעבר הצעד הבא, בו נוכל לראות יותר אהבה, ופחות מלחמה.