מה בין בית מקדש ואהבה?
בית מקדש הוא כל רגע בו אני מקדישה תשומת לב ומקשיבה ללב.
הוא לא מבנה או צורה. הוא רגע, הוויה שבה אני מקדשת את החיים, מקדישה תשומת לב לעצמי ולסביבתי.
בוחרת מרגע לרגע לראות
כמה שאפשרי לי עכשיו
לראות אותי לראות את מי שאיתי
לראות את המציאות ואת מה שאמיתי
אותנטיות
פתיחות
גם לכאב
נשימה
תשומת לב לנשימה
הרפיה מכוחנות והקשבה לשאלה מה יאפשר לכולנו לכל אחד ואחת מאיתנו לחיות חיים מיטיבים. שאלה שהיא כוונה, כיוון.
לאהוב זה הכי כלכלי גם הכי חסכוני
פחות התנגדות מעצמי ומהסובבים
לומדת סליחה וחמלה
הם נדרשים במסע כזה
שותפויות יצירתיות
הרמוניות ומשחקים
תנועות
חיים מלאי תשוקה כי הלב תמיד בתנועה
הוא חי
אני חיה דרכו ובזכותו וגם מחייה ומביאה חיוניות ואנרגיה לחיים
נותנת ומקבלת
חיה בתנועה
אין כמעט שעמום
ואם יש הוא תמיד ברכה ורגע לעצור.
למה מרבית האנשים בוחרים פחד וכוחנות על פני לאהוב?
האם זו בחירה מודעת? נראה לי שלא.
האם הם יכולים אחרת? כנראה שלא כי אם יכלו אז היתה קורית עכשיו תנועה אחרת.
האם קבלת המציאות סותרת הבעת עמדה חד משמעית?
לא.
להפך, הבעת האמת שלי היא בדיוק מה שמאפשר לגלגל החיים לנוע
אז האם אפשר גם לקבל וגם להשתנות או להתפתח? כן, למרות שלפעמים נדמה שיש כאן סתירה בין קבלה רפויה אפילו כנועה שמתוכה אחרי המוות נולדת תנועה חדשה ועוצמתית לתפארת.
האמת
אין מלבדה
שונה ככל שתהיה מאדם לאדם היא מרכז פנימי, מצפן שמראה לי את הדרך הטובה.
לבקש אותה
להתפלל
לחיות חיים שהם תפילה.
אמן.
