מחלת האלימות היא לא מחלה של גברים.
היא מחלה של הלב. היא התוצאה והביטוי של כאב עמוק שלא מוצא לעצמו דרך להתבטא ואז הופך לאלימות, לפגיעה, לטראומה הדדית.

מחלת האלימות היא לא מחלה של גברים.
היא מחלה של אנשים, כי אם מישהו אלים כלפיי ואני שותקת ולא מבקשת עזרה ונאלמת ונעלמת אני אלימה כלפיי עצמי וכלפיי ילדיי. אני לא אשמה בכלום. אני אחראית לרפא את עצמי ולאפשר לאילמות להפוך לביטוי עוצמתי בעולם.

מחלת האלימות היא לא מחלה של גברים.

היא מחלה חברתית ותרבותית שמשתקפת בכוחנות, שליטה, תחרותיות ומאבקים בכל תחומי חיינו. מחלת האלימות משקפת את הגעגוע העמוק שלנו לאמא-טבע, לאמא הגדולה, לאמא אדמה, לתודעת האלה, געגוע לרכות, לחיבוק, לאהבה.

מחלת האלימות היא לא מחלה של גברים.
היא ביטוי אנושי למצוקה שקורא לעזרה בדרך מעוותת וכואבת! מחלת האלימות מבקשת סליחה, חמלה ועזרה. היא מבקשת שנכיר באלימות שמתקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו וכך נוכל להירפא באמת.

מחלת האלימות היא מצב של פגיעות. מצב תודעה. מצב הלב. היא קריאה לעזרה.
בואו נקשיב.