אהבה במעטפה לבנה
לפני הרבה שנים קיבלתי גוף ידע. הוא התקבל כמעט כמו שמקבלים מכתב בדואר, רק שבמקום להופיע בתוך מעטפה לבנה הוא הופיע בתוך הגוף והתודעה שלי.
גוף הידע לא הגיע יש מאין, הוא היה מענה לשאלות ששאלתי מילדותי המאד צעירה על יחסים, על נשיות וגבריות, על תקשורת ועל אהבה.
השאלה המרכזית מאז ומעולם היתה מה זו אהבה ואיך עוזרים לאנשים לממש אותה במערכות יחסים.
לא ידעתי שגוף הידע יגיע.
לא חלמתי בחלומותיי הטובים ביותר שאפשר לקבל כזו מתנה.
כשהוא הגיע – שמחתי בו והוא בי.
התמסרתי אליו, כתבתי אותו ועדיין ללא מעצורים, דיברתי אותו ועדיין בשטף ובתשוקה.
לקבל גוף ידע זה כמו לקבל אוצר יקר מפז ולהתחייב לשמור עליו ולשתף בו, כי זה ברור שהוא לא שלי.
לי ברור שהידע הזה שייך לאנושות, לאנושיות, שהוא מצבור של חכמת האהבה שזורמת מדור לדור, חכמה שהיא תוצאה של תהליכי ריפוי משמעותיים של אינסוף אנשים טובים כמוך.
כל יום אני בהכרת תודה על הזרימה הזו, שמזכירה גשם שלא מפסיק אף פעם.
גוף הידע ממשיך להיפתח ככל שאני נפתחת לריפוי הפנימי שלי.
הוא גוף חי, ובשונה מאד ממעטפה שמתקבלת בדואר – הוא גם נושם ומשתנה, ביחד איתי.
תודה על הזכות להיות נהר זורם, לשתף, להעניק, ולקבל.
תודה על עוצמה של חיים.
מי ייתן ונמשיך לשאול ולהקשיב לשאלת היסוד של חיינו – מה זו אהבה ומה יאפשר לי לאהוב עכשיו.
