אחת לכמה זמן מישהו מעלה מולי את השאלה – למה אני לא מביאה ילד לעולם.

לצד הילדה המרדנית שבתוכי שרוצה רק לצעוק “צאו לי מהרחם ועזבו אותי בשקט”, ישנה גם אשה בשלה יותר שמסוגלת לפגוש כל שאלה, ולתאר מסע חיים ותובנה מתוך ידיעה שכל בחירה שעשיתי בחיי היא השראה עבורי לאמת וחיבור למי שאני, ודווקא ההסכמה לענות על השאלה באופן ישיר, ייתכן שתתרום למי שתרצה בכך.

התשובה הישירה לשאלה למה לא הבאתי עד היום ילד לעולם היא די פשוטה, לא הרגשתי דחף לעשות זאת. הרחם לא ביקשה זאת ממני, החיים לא ביקשו זאת ממני, זה לא התעורר בתוכי. תשובה פשוטה, לא?

חוויה מכוננת ראשונה

בשנות העשרים המוקדמות חוויתי חוויה מעניינת מאד שלימים תעזור לי להבין שאני שונה ושזה בסדר. הייתי מלצרית בקפולסקי, כך שילמתי על שכר הלימוד בהיותי סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. לבית הקפה היו מגיעות בבקרים באופן קבוע אמהות ותינוקות, לנוח, להירגע, לאכול, ולאהוב את התינוקות המתוקים שלהן.

בוקר אחד התעוררה בי תחושה מוזרה וחדשה שמעולם לא היתה לי, רציתי שתהיה לי תינוקת משלי, כל אמא שהייתי רואה עוררה בי קנאה כואבת ממש בגוף, והייתי מדמיינת שעוד מעט גם לי יהיה תינוק בידיים. לא היה לי ברור מאין הגיע הדחף הזה ולא ידעתי מה לעשות איתו. הוא הרגיש שבא מתוך הגוף ולא מתוך מחשבה צלולה. הייתי סטודנטית, בזוגיות יציבה ואוהבת, בת 22 לערך, ילדונת, בטח לא בשלה להיות אמא. חוץ מזה שלמדתי את מה שתמיד חלמתי ללמוד והיה לי ברור שהלימודים קודמים לכל ושאני לא שם עדיין.  היום אני יודעת שמה שפגשתי אז היה את הדחף הביולוגי הקדום שנמצא בגוף, הדחף להוליד.  באופן מפתיע, אותו דחף נשאר בגופי מספר שבועות בודדים בלבד ונעלם כלעומת שבא. מאז הוא לא בא לבקר שוב.

חוויה מכוננת שניה

לפני כשנתיים אהבתי איש, בחיבור האוהב איתו ראיתי תמונה, חיזיון, שבו אני מגישה לו תינוק כמנחה. הלב ידע שעבורו להיות אבא תהיה מתנה אדירה למסע ההתפתחותי שלו ואני מוכנה לקחת על עצמי את כל האחריות שבלהיות אמא, פשוט כי אני אוהבת אותו ורוצה בטובתו העליונה.

לימים הקשר לא המשיך, ונפרדנו. במסע איתו למדתי שהכל אפשרי, שמסרים חדשים יכולים להגיע מתוכי בכל רגע, ושעליי להקשיב ולהיות פתוחה לשמוע, מרגע לרגע, מה נכון, מה אפשרי, מה ישרת את מסע האהבה יותר מכל.

מה למדתי?

הרחם, מעוז הבריאה שבגופי היא מרחב יוצר ומוליד, עם זאת, מכל אשה הרחם תבקש להוליד משהו אחר. עד היום הרחם ביקשה ממני להוליד את עצמי כאדם חוקר ולומד, היא ביקשה שאחקור את נפש האדם ושאביא רעיונות בהירים וישימים שיסייעו לאנשים לתקשר טוב יותר במערכות יחסים. הרחם היקרה שלי היתה ועדיין מרחב פורה ויצירתי, היא מלמדת אותי ליצור ולנוח, ליצור ולהקשיב, היא מלמדת אותי על עונג מיני, על עונג של הלב ועל עונג אינטלקטואלי, יותר מכל היא מאפשרת לי את נקודת החיבור העמוקה שביני לבין החיים עצמם. אני מאמינה שאם הרחם תבקש שאביא ילד – המסר יישמע בצורה ברורה, ואני אקשיב, כפי שעשיתי עד היום.

אני מקוה שהתשובה הכנה תיגע בלבכם ותרחיב את תודעתכם להכיל את העובדה שלכל אדם מסע שונה, ושאין יעוד אחד משותף לכל הנשים בעולם, כל אשה ומסעה, כל רחם וייעודה. יש אינסוף דרכים להיות אהבה.

שלכם באהבה רבה, דורית