#6 הכישלונות שלי
פעמיים בחיי פגעתי בברית העדינה והעמוקה שמתקיימת ביני לבין נשים, אחיות שלי.
הראשונה קרתה באמצע שנות העשרים, כשאלכוהול היה הסם המועדף עליי. שתיתי כדי לרקוד, לפלרטט, להזדיין עם גברים. האלכוהול עזר לי להתנתק, לעשות “מה שאני רוצה” לכאורה ולא לקבל אחריות על מעשיי.
תחת ההשפעה הזו קיימתי קשר במשך לפחות חודשיים-שלושה עם גבר נשוי. היה ברור שאני לא הראשונה שלו, ולרגע לא עצרתי לחשוב עליה, על אשתו.
פעם אחת נפגשנו במקום ציבורי שבו ברור שגם אשתו נמצאת וגם ברור שהיא רואה אותנו. שיחקתי אותה שאני לא רואה אותה בכלל, ושהיא לא קיימת.
כשהקשר נגמר הבטחתי לעצמי שלעולם לא אקיים שום סוג של קשר עם גבר נשוי, כי זה פשוט לא בשבילי, לא מכבד אותי, וברור שגם פוגע בה. וגם אם אני מספר אלף ברשימה שלו – אני לא רוצה להיות ברשימה הזו בכלל. עמדתי בהבטחה – כמעט לגמרי.
לפני כשלוש שנים פלירטטתי עם חבר, שהיה בקשר אינטימי עם חברה שלי. זה היה רק לערב אחד, ועדיין לא עצרתי לחשוב עליה, להתייעץ איתה. הניתוק שלי מהלב ומהמציאות היה כל כך עמוק שכל מה שראיתי זה רגע של חיבור איתו, והתעלמתי מהפגיעה בה ובחברות המאד קרובה שלנו שנמשכה שנים ארוכות עד לרגע הזה.
יש בי צער, חרטה וכאב על הנשים שפגעתי בהן ועל עצמי שהסתפקתי בפירורים של אהבה.
תודה על האפשרות לחשוף את אנושיותי, ולהיראות, כל כולי.
אני סולחת לעצמי על הבחירות הללו, אני מבינה ברמה הכי עמוקה איך זה קרה ומאילו מניעים לא מודעים פעלתי.
שתי החוויות טילטלו אותי מאד, במיוחד האחרונה שקרתה יחסית לא מזמן.
אני רואה שישנם חלקים בתוכי שבהם אני לא יודעת “ממה אני מורכבת”. כמו עוגה שלא כל המרכיבים שלה ידועים לאופה שמכינה אותה ואז אין לדעת מה יהיה טעמה של העוגה.
אני שואפת כל הזמן להרחיב את המודעות לעצמי ולהכיר עוד את כל כולי. לכך מוקדשים חיי. החשיפות בה בחרתי בסדרת הפוסטים הנוכחית עוזרת לי, היא יוצרת מבט רוחבי בשילוב מבט על. אינסוף תובנות מגיעות אליי, זה משמח מאד ומשחרר הרבה כאב, בושה ואשמה מהמערכת.
לומדת אהבה.
לומדת סליחה.
לומדת חמלה.
