#3 הכישלונות שלי
אמצע שנות השלושים, אני בתחילת דרכי כמלווה תהליכי ריפוי רגשיים, מיניים ואינטימיים, מלאת תשוקה וסקרנות כלפי התחום ועולה בי רצון ללמוד את האפשרות לשלב סרוגייט (בן / בת זוג חלופי) בקליניקה שלי.
התחום מפותח מאד בארה”ב וגם בארץ יש קליניקה מיוחדת שמתמחה בתחום.
הסבר: אני עצמי לא סרוגייט, לא הייתי מעולם. תהליכי הריפוי איתי תמיד קרו ויקרו בביגוד מלא ולא כוללים שום סוג של מגע מיני או אינטימי איתי.
לצד זאת: כמה שנים מוקדם יותר היתה לי עצמי חוויה *שחשבתי* שהיתה טובה עם סרוגייט ועזרה לי מאד.
הרבה שנים מאוחר יותר גיליתי שהחוויה שלי היתה בעיקר טראומטית למרות שהיו בה הרבה כוונות טובות גם שלי וגם של מי שליווה אותי.
זו היתה חוויה קצרה שנמשכה 3 חודשים, מפגש אחת לשבוע, כשעתיים כל מפגש. היא כללה פיתוח קשר חברי ואז קשר אינטימי ורק בסוף היתה גם מיניות ואז הוא עזב לעיר אחרת. לבי נשבר.
עשינו את התהליך בלי גורם שלישי טיפולי שיחזיק עבורי מרחב, במיוחד בפרידה.
למרות כל האי דיוקים שהיו כאן – הסיבה שבגללה עברתי את התהליך איתו היתה כדי להחזיר לעצמי את הוסת (הדימום) החודשית שנעלמה לשנה שלמה, והיא אכן חזרה לא יותר משבועיים אחרי תום התהליך.
החיבור מחדש לפן הנשי הפגיע שלי, פתח את הרחם ואת כל המערכת המינית הנשית לתפקוד הטבעי והבריא שלה.
לאור החוויה הטובה שלי לכאורה, הרגשתי שלצד מפגשי הריפוי הרגילים שהתחלתי להנחות – יהיה טוב שאלמד ברמה המקצועית איך לשלב עבודה עם סרוגייט במבנה משולש – שזה המבנה המקובל בתחום. המשולש: אני, סרוגייט, האדם שעובר את התהליך.
אחרי שנה שבה למדתי את התחום, שיחות רבות עם אנשים שהם סרוגייטים נשים וגברים, קריאת מאמרים, מצאתי גם מדריך מקצועי מטפל מיני מוסמך ששמח לחנוך וללוות אותי בהדרכה דו שבועית. הוא לימד אותי את כל רזי המקצוע, איך עובדים כמשולש – האדם שמקבל את הריפוי / אשת המקצוע (אני)/ הסרוגייט. הוא היה נעים ומקצועי ומאד שמח שיש לו את מי ללמד ולהעביר הלאה את כל הידע והניסיון שלו.
במהלך שנה של התנסות היו שלושה אנשים שליוויתי בשילוב סרוגייט – שני גברים ואשה אחת.
היה המון יופי בתהליכים האלה, ולכל אורכם קיבלתי הדרכה מקצועית ולא הפסקתי לשאול שאלות עומק על עצם הבחירה לשלב סרוגייט, האם זה הדבר הנכון, האם זה באמת עוזר.
נשארתי חוקרת ומתבוננת.
בתום שנה – עצרתי הכל. הבנתי שטעיתי בבחירה שלי.
הבנתי שכאשר יש קושי ביצירת קשר אינטימי ו/או מיני בחיים האמיתיים – התחליף (הסרוגייט) זה לא פתרון. לפחות לא בעיניי. זה לא פתרון אורגני – למרות שזה פתרון פונקציונלי ורבים האנשים שיגידו שהם עברו בעצמם תהליכים כאלה וקיבלו מהם הרבה מאד.
כיום כששואלים אותי לגבי התחום – אני אומרת בפשטות שאני לא ממליצה עליו. למרות שאנשי המקצוע שמעורבים בתחום עושים כמיטב יכולתם לתת שירות הכי טוב שרק אפשר (ממש כמו שאני ניסיתי לתת) ביסוד הדברים ישנה כאן טעות אתית.
כסף לא אמור להיות חלק ממגע אינטימי ומיני. זו ההבנה שלי היום. היא עמוקה מאד והיא הגיעה אחרי חקירת שתי וערב שחלקה גם עברה גם דרך גופי שלי.
בראייה לאחור, אין בי חרטה על מה שנעשה. כן מרגישה כאב שגרמתי בבחירות הלא מדויקות שלי.
אני מבינה ושמחה שלמדתי מה לא מתאים עבורי כחלק מהדרך הטיפולית. למידה חשובה.
כנראה שלא יכולתי ללמוד אותה אחרת.
אני יודעת שהמניע שלי ושל המדריך שליווה אותי וכמובן של הסרוגייטים המופלאים שעבדו איתי היו טהורים. רצינו לעשות טוב. עשינו הכי טוב שידענו.
אחרי החוויה הזו נולדה בתוכי בהירות חד משמעית לגבי האתיקה המקצועית שלי. כנראה שזה הדבר הכי טוב שנולד מהמסע הזה.
