#4 הכישלונות שלי
עד עכשיו פרסמתי 3 פרקים בסדרה. לתחושתי יש עוד שניים חשובים, ואולי יעלה עוד משהו תוך כדי תנועה.
מרגישה צורך לעצור לכמה ימים לעכל את מה שיצא החוצה עד עכשיו, להקשיב לתנועה הטבעית שלי, שמבקשת לנוח במהלך השבת והחג, להיות בתואם עם השדה האנרגטי הכולל.
הבוקר הבנתי שאין דבר כזה כישלונות בכלל. יש רק סימני דרך שחלקם נחווים כהצלחה – שם הלמידה היא “כן, תמשיכי כך, זו הדרך הנכונה לך, את מגשימה את רצון הנשמה /הרוח / אלוהים / הלב); לעומת סימני דרך שנחווים בתור כאב / כישלון / טעות – שם הלמידה היא “לא ככה. זה לא הכיוון. תעצרי, תסיקי מסקנות, קבלי אחריות על פגיעה בעצמך ובאחרים ותבחרי נתיב חדש”.
המבט העמוק והטבעי לי ביותר הוא מאד רחב היקף, אני מביטה על המסע שלי ושל אנשים בכלל ממקום גבוה, כמו יושבת על קצה של הר ומביטה.
ההתרחקות לגובה הר מאפשרת לי לראות תנועות חיים שלמות ולא להיתפס לקטנות. באותה נשימה ברור שהלמידה הממשית האישית קורית בכל פרט ופרט בחיינו – קטן ככל שיהיה. אז גם וגם – גם מקצה ההר וגם מהלב הפשוט שחווה הכל ותמיד יודע לומר, “כן זו הדרך”, או “לא, זו לא הדרך שלך, זה הזמן לשנות מסלול”.
זמן טוב עכשיו להכיר תודה על כל סימני הדרך שאני מקבלת מאז שאני מאד צעירה בשנים.
זכות לחיות בכוכב הזה ולהבין את משמעות החיים כל פעם יותר. כמובן שבפשטות המשמעות היא אהבה. אין כאן שום דבר חדש. רק אהבה. היא מרפאת הכל.
לאהוב הכל – כולל אותי – ברגעים שבהם פגעתי בעצמי או באחרים, דורש ממש התרחבות של הלב, פיזית ואנרגטית. אני מרגישה את זה קורה לאורך חיי, ועכשיו בבחירה לחשוף את האירועים הטרגיים של חיי, קורית התרחבות נוספת.
ברור שלאהוב הכל – כולל לכבד ולסלוח לכל ההולכים וההולכות בדרך שלא תמיד רואים שהם פוגעים.
הכל חלק מהלמידה.
כי אם הכל כאן היה כבר אהבה מוארת – לא היתה לנו ההנגדה לראות ולהרגיש איפה הדרך מזמינה אותנו להשתנות.
תודה לכל מי שקוראות וקוראים איתי את הסדרה האחרונה.
מאחלת לי את הכוח לנוח ואז הכוח להמשיך.
אהבה.
